לפני שנים רבות, בעיר הגרמנית הקטנה המלין, הייתה מכת עכברושים נוראה. עכברושים בכל מקום: בבתים, בחנויות, במאפיות — אפילו במיטות של הילדים! אנשי העיר ניסו הכל: מלכודות, חתולים, שומרים — אבל העכברושים רק התרבו והתרבו.
יום אחד הגיע לעיר איש מוזר בגלימה צבעונית, עם חליל קסמים בידו. הוא ניגש לראש העיר ואמר: “אני החלילן. תמורת אלף מטבעות זהב — אשחרר את עירכם מכל העכברושים, עד האחרון שבהם.”
ראש העיר ואנשי המועצה הסכימו מיד. “אלף מטבעות? בשמחה רבה! רק תיפטר מהמכה הזאת!” החלילן חייך חיוך מסתורי, הרים את החליל לשפתיו — והתחיל לנגן מנגינה קסומה ומתוקה, כזאת שאף אחד לא שמע מעולם.
ומה קרה אז? מכל החורים, מכל הפינות והמרתפים, יצאו אלפי עכברושים! הם הלכו אחרי החלילן כמו מהופנטים, צעד אחר צעד, דרך רחובות העיר עד לנהר הגדול. החלילן נכנס למים, העכברושים אחריו — והנהר סחף אותם הרחק הרחק מהעיר. המלין ניצלה!
אבל כשחזר החלילן לבקש את שכרו, השתנו פניו של ראש העיר. “אלף מטבעות?” אמר בזלזול. “על כמה דקות של נגינה? קח חמישים מטבעות ותסתלק מכאן!” החלילן הביט בו בעיניים קרות והזהיר: “מי שלא מקיים הבטחות — ישלם מחיר כבד.” אבל אנשי העיר צחקו וגרשו אותו מהשער.
למחרת בבוקר, כשהמבוגרים היו עסוקים בעבודתם, חזר החלילן לעיר. הוא הרים את חלילו וניגן מנגינה אחרת — עצובה ומתוקה, מלאת געגועים. וכל ילדי העיר, אחד אחרי השני, יצאו מבתיהם והלכו אחריו, מהופנטים מהצלילים, אל עבר ההרים הירוקים.
כשחזרו ההורים וגילו שהילדים נעלמו — פרצו בבכי נורא. הם רצו אל בית ראש העיר וצעקו: “תן לו את האלף מטבעות! החזר לנו את הילדים!” ראש העיר החוויר והבין את טעותו הנוראה. הוא לקח שק מלא מטבעות זהב ורץ אחרי החלילן.
הוא מצא אותו ליד ההר, כרע על ברכיו, התחנן בסליחה ושילם את מלוא הסכום — אלף מטבעות זהב, עד האחרון. החלילן הנהן, חייך, הרים את חלילו וניגן מנגינה שמחה ועליזה — והילדים חזרו בריצה לזרועות הוריהם המאושרים, כאילו לא קרה כלום. ומאז, בעיר המלין למדו כולם לקח לדורות: הבטחה — מקיימים. תמיד.