יאשיהו היה ילד קטן, בן שמונה בלבד, כשמת אביו והוא הפך למלך יהודה. דמיינו: ילד בכיתה ג' יושב על כיסא המלכות ומנהיג מדינה שלמה. אבל יאשיהו היה ילד מיוחד, עם לב טוב ואמונה חזקה.
במשך שנים רבות לפניו, מלכי יהודה עבדו אלילים. הם בנו מזבחות לאלים זרים, ואפילו בבית המקדש היו פסלים. העם שכח את ה' ואת התורה. אבל יאשיהו, כבר כשהיה נער צעיר, החליט ללכת בדרך אחרת: הוא החל לדרוש את אלוהי דוד אביו.
כשהיה יאשיהו בן עשרים, הוא התחיל לטהר את הארץ. הוא שלח אנשים לשבור את מזבחות הבעלים, לנתץ את הפסלים ולשרוף את האשרים. הוא לא פחד מאף אחד, כי ידע שהוא עושה את הדבר הנכון.
בשנה השמונה עשרה למלכותו, החליט יאשיהו לשפץ את בית המקדש שהיה מוזנח. הוא שלח את הסופר שפן עם כסף לשלם לפועלים. בזמן הניקיונות, הכהן הגדול חלקיהו מצא דבר מדהים: ספר תורה עתיק שהיה אבוד שנים רבות.
כשהביאו את הספר ליאשיהו וקראו לפניו, המלך הצעיר קרע את בגדיו מרוב צער. הוא הבין כמה העם התרחק מדברי ה'. הוא שלח שליחים לחולדה הנביאה לשאול מה יהיה. חולדה ענתה: החורבן יבוא בגלל החטאים, אבל בגלל שאתה בכית ונכנעת, עיניך לא תראינה את כל הרעה.
יאשיהו לא ויתר. הוא כינס את כל העם לירושלים, קרא לפניהם את כל דברי הספר, וכרת ברית: כולם ישמרו את התורה. אחר כך הוא חגג את חג הפסח כמו שלא חגגו מימי שמואל הנביא. סיפורו מלמד אותנו שגם ילד צעיר יכול לשנות עולם, אם ליבו במקום הנכון.