ל"ג בעומר חל ביום השלושים ושלושה לספירת העומר, בין פסח לשבועות. ימי ספירת העומר הם ימים של אבל, כי בהם מתו 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא במגפה. חכמים אומרים שהם מתו כי לא נהגו כבוד זה בזה. אבל בל"ג בעומר פסקו מלמות, ולכן זהו יום שמח.
בל"ג בעומר מפסיקים את מנהגי האבל: מסתפרים, עורכים חתונות, ובעיקר יוצאים לטבע ומדליקים מדורות. הילדים אוספים קרשים שבועות מראש, ובלילה יושבים סביב האש, שרים שירים, צולים תפוחי אדמה ומרשמלו, ומספרים סיפורים.
לפי המסורת, בל"ג בעומר נפטר רבי שמעון בר יוחאי, מגדולי התנאים ותלמידו של רבי עקיבא. רבי שמעון חי בתקופת הרומאים, שרדפו את לומדי התורה. הוא ברח עם בנו אלעזר והסתתר במערה 13 שנה, שם למד תורה יומם ולילה.
מסופר שבהילולת רבי שמעון במירון, ליד קברו, מתאספים מאות אלפי אנשים. מדליקים מדורה גדולה, רוקדים ושרים כל הלילה. זוהי ההילולה הגדולה ביותר בארץ. האש מסמלת את אור התורה שרבי שמעון הפיץ.
מנהג נוסף של ל"ג בעומר הוא משחק בחץ וקשת. יש אומרים שזה לזכר הקשת בענן, שלא נראתה בימי רבי שמעון בגלל צדקתו. אחרים אומרים שזה לזכר גבורת לוחמי בר כוכבא. הילדים אוהבים להתחרות מי יורה הכי רחוק.
ל"ג בעומר מלמד אותנו שני דברים: כמה חשוב לכבד חברים, כי בגלל חוסר כבוד מתו תלמידי רבי עקיבא, וכמה חשוב לשמוח בתורה, כי האש של המדורה מזכירה את האש של התורה שמחממת את הלב.