ראש השנה הוא החג הראשון בשנה העברית, שחל בא' וב' בתשרי. לפי המסורת, זהו יום בריאת האדם, כלומר יום ההולדת של האנושות כולה. ביום הזה ה' שופט את כל באי העולם, וקובע מה יהיה בשנה החדשה. לכן זהו יום של שמחה, אבל גם של מחשבה וחשבון נפש.
המצווה המרכזית של ראש השנה היא תקיעת שופר. השופר עשוי מקרן של איל, וקולו חזק ומרעיד. תוקעים שלושה סוגי קולות: תקיעה ארוכה, שברים שהם שלושה קולות בינוניים, ותרועה שהיא קולות קצרים ומהירים. חכמים אומרים שקול השופר הוא כמו שעון מעורר לנשמה: הוא אומר לנו להתעורר, לחשוב על מעשינו, ולחזור לדרך הטובה.
סיפור יפה קשור לשופר ולעקידת יצחק. כשה' אמר לאברהם לעקוד את יצחק בנו, ובסוף שלח איל להקרבה במקומו, האיל נתפס בקרניו בסבך. לזכר האיל הזה אנחנו תוקעים בקרן איל, ונזכרים באמונה הגדולה של אברהם.
בערב החג עורכים סעודה חגיגית עם סימנים מיוחדים. אוכלים תפוח בדבש ואומרים: שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה. אוכלים רימון ואומרים: שירבו זכויותינו כרימון. אוכלים ראש של דג ואומרים: שנהיה לראש ולא לזנב. כל סימן הוא תפילה קטנה לשנה טובה.
אחרי הצהריים של היום הראשון נוהגים ללכת למקור מים, לנהר או לים, ולומר תפילת תשליך. משליכים פירורי לחם למים כסמל להשלכת החטאים והמעשים הרעים של השנה שעברה. זוהי דרך יפה להתחיל דף חדש ונקי.
ראש השנה פותח את עשרת ימי תשובה, עשרה ימים מיוחדים שמסתיימים ביום כיפור. בימים האלה מבקשים סליחה ממי שפגענו בו, מתפייסים עם חברים, ומשתדלים להיות טובים יותר. זוהי מתנה נפלאה: כל שנה מקבלים הזדמנות להתחיל מחדש.
בחג הזה מאחלים כולם: שנה טובה ומתוקה. הילדים מקבלים ברכות, המשפחות מתאספות, והלב מתמלא תקווה. ראש השנה מזכיר לנו שהעולם מתחדש כל שנה, וגם אנחנו יכולים להתחדש איתו.