לפני יותר מ-3,000 שנה היו בני ישראל עבדים במצרים. פרעה המלך העביד אותם בעבודה קשה: הם בנו ערי מסכנות, סבלו ממכות, וזעקו לה'. ה' שמע את זעקתם, ובחר במשה להוציא אותם מעבדות לחירות.
משה ואהרן באו אל פרעה ואמרו: כה אמר ה', שלח את עמי ויעבדוני. פרעה סירב ואמר: מי ה'? הוא אפילו הכביד את העבודה. אז הביא ה' על מצרים עשר מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, ובסוף מכת בכורות.
אחרי מכת בכורות, פרעה נשבר וגירש את בני ישראל ממצרים באמצע הלילה. הם יצאו בחיפזון, ובצקם לא הספיק להחמיץ. לזכר זה אנחנו אוכלים מצה שבעה ימים ולא אוכלים חמץ. כשפרעה התחרט ורדף אחריהם, קרע ה' את ים סוף, וישראל עברו ביבשה.
בליל הסדר, שחל בט"ו בניסן, אנחנו מסבים סביב שולחן חגיגי וקוראים את ההגדה. ההגדה מתחילה בשאלות הילדים: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? ומספרת את כל הסיפור: מעבדות מצרים, דרך עשר המכות, ועד ליציאה לחירות.
על השולחן יש קערת סדר עם סימנים: זרוע לזכר קרבן הפסח, ביצה, מרור לזכר המרירות של העבדות, חרוסת לזכר הטיט, וכרפס. שותים ארבע כוסות יין לזכר ארבע לשונות הגאולה, אוכלים מצה, ושרים שירים כמו עבדים היינו ודיינו.
בסוף הסדר מחפשים את האפיקומן שהוחבא, ומסיימים בשיר: לשנה הבאה בירושלים. פסח מלמד אותנו שחירות היא מתנה יקרה, ושכל אחד מאיתנו צריך להרגיש כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.