חג השבועות חל שבעה שבועות אחרי פסח, ביום החמישים. סופרים 49 ימים מפסח, בספירת העומר, עד שמגיעים לחג. השם שבועות בא מהשבועות שסופרים. זהו גם חג הקציר, זמן קציר החיטים, שבו הביאו לבית המקדש את שתי הלחם מראשית הקציר.
אבל בעיקר, שבועות הוא חג מתן תורה. שבעה שבועות אחרי שיצאו בני ישראל ממצרים, הם הגיעו למדבר סיני. שם, למרגלות ההר, חנו כולם כאיש אחד בלב אחד. משה עלה להר, וה' אמר לו להכין את העם שלושה ימים לקראת המעמד הגדול.
ביום השלישי, בבוקר, היו קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד. כל העם רעד. משה הוציא את העם לקראת ה', והם עמדו בתחתית ההר. הר סיני עשן כולו, כי ה' ירד עליו באש. אז דיבר ה' את עשרת הדיברות מול כל העם.
עשרת הדיברות הן היסוד של התורה: אנוכי ה' אלוהיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא תשא את שם ה', זכור את יום השבת, כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד. העם שמע, פחד, ואמר למשה: דבר אתה עמנו ונשמעה.
בחג השבועות נוהגים לאכול מאכלי חלב: עוגות גבינה, פשטידות ובלינצ'ס. אחד ההסברים: התורה נמשלה לחלב, שמזין ומתוק. בליל החג רבים נשארים ערים ולומדים תורה, בתיקון ליל שבועות, ובבוקר קוראים את מגילת רות.
מגילת רות מספרת על רות המואבייה, שבחרה ללכת אחרי חמותה נעמי ואמרה: עמך עמי ואלוהיך אלוהי. היא התגיירה מאהבה, והפכה לסבתא רבתא של דוד המלך. הסיפור מלמד שקבלת התורה היא בחירה של הלב, בכל דור מחדש.