חג הסוכות חל בט"ו בתשרי, חמישה ימים אחרי יום כיפור, ונמשך שבעה ימים. זהו אחד משלושת הרגלים, החגים שבהם עלו כולם לירושלים לבית המקדש. התורה מצווה: בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.
במשך שבעת ימי החג אנחנו עוזבים את הבית הנוח ועוברים לגור בסוכה: מבנה פשוט עם דפנות וסכך טבעי מעל, שדרכו אפשר לראות את הכוכבים. אוכלים בסוכה, שותים בסוכה, ואמיצים אפילו ישנים בה. הסוכה מזכירה לנו שהבית האמיתי שלנו הוא לא הקירות, אלא המשפחה והאמונה.
לפני החג כל המשפחה בונה ומקשטת את הסוכה. תולים פירות, ציורים של הילדים, שרשראות צבעוניות ונורות. יש תחרות לא רשמית: של מי הסוכה הכי יפה בשכונה. הבנייה המשותפת היא חלק מהכיף של החג.
מצווה מיוחדת של סוכות היא ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה. כל אחד מהם מסמל סוג אחר של אנשים בעם ישראל: האתרוג שיש בו טעם וריח מסמל את הצדיקים, הלולב שיש בו טעם בלי ריח, ההדס שיש בו ריח בלי טעם, והערבה שאין בה לא טעם ולא ריח. נוטלים את כולם יחד, כי עם ישראל שלם רק כשכולם יחד.
בסוכות נוהגים להזמין אושפיזין, אורחים מיוחדים. לפי המסורת, בכל לילה מגיע אורח רוחני אחר לסוכה: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד. ובנוסף, מזמינים אורחים אמיתיים: חברים, שכנים ומשפחה. אין שמחה כמו לארח אנשים בסוכה.
סוכות נקרא גם חג האסיף, כי זה זמן איסוף הפירות והתבואה. התורה אומרת: ושמחת בחגך. זהו החג השמח ביותר, עם שירים, ריקודים וטיולים בטבע. מיד אחריו חוגגים שמיני עצרת ושמחת תורה, שבה מסיימים את קריאת התורה ומתחילים מחדש בשמחה גדולה.