יוסף היה בנו האהוב של יעקב — בן רחל אשתו האהובה. יעקב אהב אותו מכל בניו ועשה לו כתונת פסים יפהפייה, בגד צבעוני ומיוחד. האחים ראו זאת וקינאו בו מאוד.
יוסף חלם שני חלומות מוזרים: בחלום הראשון, אלומות החיטה של האחים השתחוו לאלומתו. בחלום השני, השמש והירח ואחד עשר כוכבים השתחוו לו. כשסיפר זאת לאחים, הם כעסו עוד יותר: האם תמלוך עלינו?!
יום אחד שלח יעקב את יוסף לבדוק מה שלום האחים שרעו רחוק. כשהאחים ראו אותו מרחוק, הם זממו להרוג אותו! ראובן, הבכור, הציע להשליך אותו לבור במקום, כדי להציל אותו אחר כך.
האחים הפשיטו את יוסף מכתונת הפסים והשליכו אותו לבור ריק. אחר כך עברה שיירת סוחרים בדרך למצרים, ויהודה הציע: בואו נמכור אותו במקום להרוג אותו! הם מכרו את יוסף לעבד, וטבלו את הכתונת בדם כדי לספר לאביהם שחיה רעה טרפה אותו. יעקב בכה בכי גדול.
במצרים נמכר יוסף לפוטיפר, שר בכיר. יוסף עבד בחריצות וביושר, ואלוהים בירך את כל מעשיו. אבל אשת פוטיפר שיקרה עליו, ויוסף הושלך לבית הסוהר — אף שלא עשה שום רע!
גם בכלא יוסף לא איבד תקווה. הוא פתר חלומות לשני משרתי המלך שנכלאו איתו, והפתרונות התגשמו בדיוק. אחרי שנתיים, פרעה מלך מצרים חלם שני חלומות מטרידים שאף אחד לא ידע לפתור.
יוסף הובא מהכלא אל פרעה. הוא הסביר: שבע פרות שמנות ושבע שיבולים מלאות — שבע שנות שבע! ושבע הפרות הרזות — שבע שנות רעב! ועצתו: לאגור אוכל בשנות השבע. פרעה התפעל ואמר: אין נבון וחכם כמוך! הוא הפך את יוסף למשנה למלך מצרים.
כשהרעב הגיע, באו האחים למצרים לקנות אוכל — והשתחוו ליוסף בלי לדעת מי הוא! בסוף יוסף גילה להם: אני יוסף אחיכם! הוא בכה, חיבק אותם וסלח להם, והביא את כל המשפחה לגור במצרים. הרע הפך לטוב — כי יוסף האמין תמיד שיהיה בסדר.