בני ישראל סבלו במצרים שנים רבות תחת עבדות קשה. הם בנו ערים לפרעה, עבדו בחומר ובלבנים, וזעקו לאלוהים שיציל אותם. אלוהים שמע את זעקתם וזכר את הבטחתו לאברהם, ליצחק וליעקב.
אלוהים בחר במשה, שגדל בארמון פרעה וברח למדין, להיות השליח. מתוך סנה בוער שלא נשרף, קרא אליו אלוהים: לך אל פרעה ואמור לו: שלח את עמי! משה פחד ואמר שהוא כבד פה, אז אלוהים נתן לו את אחיו אהרן לעזור לו בדיבור.
משה ואהרן באו לפרעה ואמרו: כך אמר אלוהים, שלח את עמי! אבל פרעה סירב בגאווה: מי אלוהים שאשמע בקולו? והוא אפילו הכביד את העבודה על בני ישראל.
אז הביא אלוהים על מצרים עשר מכות, אחת אחרי השנייה: דם — המים הפכו לדם; צפרדע — צפרדעים בכל מקום; כינים; ערוב — חיות רעות; דבר — מחלה בבהמות; שחין — פצעים; ברד — אש וקרח מהשמיים; ארבה — שאכל את כל הירק; חושך — שלושה ימים של חושך; ובסוף — מכת בכורות.
לפני המכה האחרונה ציווה אלוהים על בני ישראל: קחו שה לבית, שחטו אותו בערב, ומרחו מהדם על משקוף הדלת. בלילה ההוא אכלו את הבשר צלוי עם מצות ומרור, חגורים ומוכנים לדרך — זה היה ליל הסדר הראשון, ליל הפסח.
בחצות הלילה עבר אלוהים במצרים, וכל בכור מצרי מת — מבכור פרעה ועד בכור השבי. אבל על בתי בני ישראל הוא פסח — דילג — בזכות הדם על המשקוף. זעקה גדולה קמה במצרים.
פרעה נבהל וקרא למשה ולאהרן בלילה: קומו צאו מתוך עמי! קחו את כל מה שיש לכם ולכו! בני ישראל יצאו בחיפזון, עם בצק שלא הספיק להחמיץ — ולכן אנחנו אוכלים מצות בפסח עד היום.
כך יצא עם ישראל ממצרים אחרי שנות עבדות רבות — מעבדות לחירות. כל שנה בליל הסדר אנחנו מספרים את הסיפור הזה, כדי לזכור: פעם היינו עבדים, והיום אנחנו בני חורין.