יהושע, ששמו המקורי היה הושע, היה צעיר משבט אפרים. משה ראה בו מנהיג צעיר ואמיץ, שינה את שמו ליהושע, ולקח אותו להיות עוזרו הקרוב ותלמידו.
יהושע לא זז מאוהל משה. הוא למד ממנו הכל: איך להנהיג, איך להתפלל, ואיך לבטוח באלוהים. כשמשה עלה להר סיני, יהושע חיכה לו למטה בסבלנות.
כשהגיע העם לגבול ארץ כנען, שלח משה שנים עשר מרגלים לתור את הארץ — אחד מכל שבט. יהושע היה אחד מהם, יחד עם חברו כלב. עשרה מהמרגלים חזרו מבוהלים: הארץ טובה, אבל יש שם ענקים! לא נוכל!
אבל יהושע וכלב לא פחדו. הם אמרו לעם: הארץ טובה מאוד מאוד! אם אלוהים חפץ בנו, הוא יביא אותנו לשם. אל תפחדו! אבל העם לא הקשיב, בכה כל הלילה — ובגלל זה נגזר עליהם לנדוד ארבעים שנה במדבר.
לפני מותו, משה סמך את ידיו על יהושע מול כל העם, ומינה אותו למנהיג הבא. אלוהים אמר ליהושע: חזק ואמץ! כי אתה תביא את העם אל הארץ. אל תירא ואל תחת — כי איתך אלוהים בכל מקום שתלך.
יהושע הוביל את העם אל נהר הירדן. הכהנים שנשאו את ארון הברית נכנסו למים — והמים נעצרו! העם עבר ביבשה, ממש כמו בקריעת ים סוף. כניסתם לארץ הייתה בנס.
יהושע חילק את הארץ לשבטים, וכל שבט קיבל את חלקו. הוא הזכיר לעם תמיד: בחרו היום את מי תעבדו — ואני וביתי נעבוד את אלוהים! העם הבטיח ללכת בדרכי התורה.
יהושע נפטר בגיל 110 אחרי שהשלים את משימתו: הביא את העם לארץ המובטחת. הוא נזכר כמנהיג אמיץ, נאמן ותלמיד מסור — מי שלימד אותנו שמנהיג טוב קודם כל יודע ללמוד.