יעקב היה בנו הצעיר של יצחק ורבקה, תאומו של עשו. הוא היה איש שקט שאהב לשבת באוהלים ולחשוב, ואמו רבקה אהבה אותו אהבה מיוחדת.
יום אחד, כשעשו חזר עייף ורעב מהשדה, יעקב בישל נזיד עדשים אדום וריחני. עשו ביקש: תן לי לאכול! ויעקב אמר: קודם מכור לי את הבכורה שלך. עשו, שחשב רק על האוכל, הסכים מיד. כך קיבל יעקב את זכות הבכורה.
אחר כך, כשיצחק הזקן רצה לברך את עשו, רבקה עזרה ליעקב לקבל את הברכה במקומו. כשעשו גילה זאת הוא כעס מאוד, ויעקב נאלץ לברוח הרחק מהבית, אל דודו לבן בחרן.
בדרך, בלילה, עצר יעקב לישון תחת כיפת השמיים. הוא שם אבן למראשותיו ונרדם. ובחלום ראה דבר נפלא: סולם ענק מוצב על הארץ וראשו מגיע לשמיים, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו!
אלוהים עמד מעל הסולם ואמר: אני אלוהי אברהם ויצחק. הארץ הזאת — לך אתננה ולזרעך. והנה אני איתך, אשמור עליך בכל מקום שתלך. יעקב התעורר נפעם ואמר: באמת אלוהים נמצא במקום הזה!
יעקב הגיע לחרן, עבד אצל לבן שנים רבות, ונשא לאישה את לאה ואת רחל. נולדו לו שנים עשר בנים ובת אחת — והם יהפכו לשנים עשר שבטי ישראל.
אחרי שנים רבות חזר יעקב הביתה עם משפחתו הגדולה. בלילה לפני שפגש את עשו, נאבק איתו איש מסתורי עד עלות השחר. האיש שינה את שמו של יעקב לישראל, שפירושו: מי שנאבק עם אלוהים ועם אנשים ויכול.
יעקב ועשו נפגשו והתפייסו, והתנשקו ובכו. יעקב חי שנים רבות, ובזקנתו בירך את כל בניו ברכות מיוחדות. מזרעו יצא עם ישראל כולו — וזו הסיבה שאנחנו נקראים בני ישראל.