ישעיהו חי בירושלים לפני כמעט שלושת אלפים שנה, בזמן שבית המקדש הראשון עמד על תילו. הוא היה אדם חכם ואמיץ, וה' בחר בו להיות נביא ולהעביר מסרים לעם ישראל.
יום אחד, כשהיה ישעיהו בבית המקדש, הוא ראה חזון מדהים: הוא ראה את ה' יושב על כיסא גבוה ומרומם, ומסביבו מלאכים עם כנפיים שקראו בקול גדול: קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו. כל הבניין רעד מהקולות.
ישעיהו פחד ואמר: אוי לי, כי אני אדם עם שפתיים לא טהורות. אז עף אליו אחד המלאכים עם גחלת בוערת בידו, נגע בשפתיו של ישעיהו ואמר: הנה נגע זה על שפתיך, ועוונך נמחל. ישעיהו הרגיש נקי ומוכן לשליחות.
אז שמע ישעיהו את קול ה' שואל: את מי אשלח? וישעיהו ענה מיד ובאומץ: הנני, שלחני. מאותו יום הפך ישעיהו לנביא, והלך להזהיר את העם ולעודד אותו.
ישעיהו דיבר הרבה על צדק. הוא אמר לעשירים שלא יעשקו את העניים, ולשופטים שישפטו בצדק. הוא לימד שה' רוצה שנעשה טוב אחד לשני, לא רק נתפלל.
אבל ישעיהו לא דיבר רק על דברים קשים. הוא גם נתן תקווה גדולה: הוא ניבא על ימים שיבואו שבהם לא יהיו עוד מלחמות, וכל העמים יחיו בשלום. הוא תיאר עולם נפלא שבו הזאב יגור עם הכבש, והילד הקטן ישחק בביטחון.
ישעיהו גם חיזק את חזקיהו המלך כשהאויב האשורי צר על ירושלים. הוא אמר למלך לא לפחד, כי ה' ישמור על העיר. ואכן, בחסדי ה' ניצלה ירושלים. דברי ישעיהו מלווים את עם ישראל עד היום, בתפילות ובתקווה לשלום.