יצחק היה הבן של אברהם ושרה, שנולד להם בנס כשהיו זקנים מאוד. כל המשפחה שמחה בו שמחה גדולה, כי הוא היה הילד שהובטח וחיכו לו שנים רבות.
יצחק גדל להיות נער טוב ושקט. הוא אהב לטייל בשדות, לחשוב ולהתפלל. אביו אברהם לימד אותו להאמין באלוהים ולעשות טוב, ויצחק הקשיב ולמד.
פעם אחת לקח אברהם את יצחק למסע אל אחד ההרים, כי אלוהים ביקש לנסות אותו. יצחק הלך עם אביו בלי לדעת מה מחכה להם, ובטח בו לחלוטין. ברגע האחרון מלאך עצר את אברהם, ויצחק ניצל. שניהם חזרו הביתה בריאים ושלמים.
כשיצחק גדל והיה לאיש, אביו שלח את עבדו הנאמן למצוא לו אישה טובה ממשפחתם הרחוקה. העבד חזר עם רבקה — נערה יפה, חכמה ונדיבה. יצחק ראה אותה בשדה, אהב אותה מיד, והיא הפכה לאשתו.
ליצחק ולרבקה נולדו תאומים: עשו הבכור ויעקב הצעיר. עשו היה שעיר ואהב לצוד בשדה, ויעקב היה שקט ואהב לשבת באוהלים. יצחק אהב את שני בניו, אף שהיו שונים מאוד זה מזה.
יצחק היה עובד אדמה מצליח. הוא זרע בשדות וקצר יבול פי מאה ממה שזרע, כי אלוהים בירך אותו. אבל היו לו גם ריבים עם שכנים על בארות מים, ויצחק בחר תמיד בשלום — הוא זז הצידה וחפר באר חדשה במקום לריב.
בזקנתו, כעיניו כהו, בירך יצחק את בניו ברכות מיוחדות. יעקב קיבל את ברכת הבכורה, והפך לממשיך דרכם של אברהם ויצחק.
יצחק חי 180 שנה. הוא נזכר כאיש של שלום, עבודה קשה ואמונה שקטה — מי שלימד אותנו שאפשר להיות חזק גם בלי לצעוק, ושלפעמים החוכמה הגדולה היא פשוט לזוז הצידה ולחפור באר חדשה.