ירמיהו גדל בירושלים, בעיר הקדושה שבה עמד בית המקדש. כשהיה נער צעיר, שמע פתאום את קול ה' אומר לו: בטרם תצא מהבטן ידעתיך, ולנביא לעמים נתתיך. ה' בחר בירמיהו להיות נביא עוד לפני שנולד.
ירמיהו פחד ואמר: אהה, ה' אלוהים, הנה לא ידעתי דבר, כי נער אנוכי. אבל ה' ענה לו: אל תאמר נער אנוכי, כי אל כל אשר אשלחך תלך, ואת כל אשר אצווך תדבר. אל תירא, כי איתך אני. ה' נגע בפיו של ירמיהו ונתן לו את המילים.
באותם ימים, רבים מעם ישראל עבדו אלילים ושכחו את ה'. ירמיהו הלך ברחובות ירושלים ובחצר בית המקדש, וקרא לעם: שובו מדרכיכם הרעות. הוא הזהיר שאם לא יחזרו בתשובה, יבוא אויב חזק מצפון ויחריב את העיר ואת בית המקדש.
הדברים של ירמיהו לא היו נעימים לאוזן, ואנשים כעסו עליו. כוהנים ונביאי שקר צחקו עליו, השליכו אותו לבור טיט, ואסרו אותו. אבל ירמיהו לא ויתר. הוא אמר שהדברים של ה' בוערים בו כמו אש, והוא חייב להגיד אותם.
ירמיהו גם עשה מעשים סמליים כדי להסביר: פעם הוא שבר כד חרס מול זקני העם, כדי להראות שכך תישבר ירושלים אם לא יחזרו בתשובה. פעם אחרת הוא לבש עול עץ על צווארו, כסמל לעול הגלות שיבוא.
לצערנו, העם לא שמע, ובאו הבבלים בראשות נבוכדנצר, החריבו את ירושלים ושרפו את בית המקדש. ירמיהו בכה על החורבן וכתב את מגילת איכה, שבה הוא מקונן על העיר האהובה.
אבל גם בתוך הכאב הגדול, ירמיהו נתן תקווה: הוא ניבא שהגלות תימשך שבעים שנה, ואחר כך ה' יחזיר את העם לארצו. הוא אמר: כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם, מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה. סיפורו מלמד אותנו לומר אמת גם כשקשה, ולעולם לא לאבד תקווה.