לפני כ-2,200 שנה שלט בארץ ישראל מלך יווני רשע בשם אנטיוכוס. הוא רצה שהיהודים יעזבו את התורה ויהיו כמו היוונים. הוא אסר ללמוד תורה, לשמור שבת ולמול תינוקות, והציב פסל בבית המקדש. היהודים היו עצובים ומפוחדים.
אז קם כהן זקן בשם מתתיהו מהעיר מודיעין. כשבאו שליחי המלך להכריח אותו להקריב לאלילים, הוא סירב באומץ וקרא: מי לה' אלי. חמשת בניו: יהודה המכבי, יוחנן, שמעון, אלעזר ויונתן, הצטרפו אליו, ועמם קבוצה קטנה של יהודים אמיצים.
המכבים, שהיו מעטים וחלשים, נלחמו בצבא היווני הגדול והחזק. הם הכירו את ההרים והמערות, נלחמו בחוכמה ובאומץ, וה' עזר להם. אחרי שלוש שנים של מלחמה הם ניצחו, נכנסו לירושלים וטיהרו את בית המקדש.
כשרצו להדליק את המנורה בבית המקדש, מצאו רק פך שמן טהור אחד, שהיה מספיק ליום אחד. אבל קרה נס: השמן הספיק לשמונה ימים, עד שהכינו שמן טהור חדש. לזכר הנס הזה אנחנו חוגגים שמונה ימים.
בכל ערב מדליקים את החנוכייה: נר אחד בלילה הראשון, שניים בלילה השני, וכך הלאה עד שמונה נרות. מוסיפים את השמש, הנר שעוזר להדליק את כולם. מניחים את החנוכייה ליד החלון כדי לפרסם את הנס, ושרים: מעוז צור ישועתי.
בחנוכה אוכלים סופגניות ולביבות מטוגנות בשמן, משחקים בסביבון, ונותנים דמי חנוכה לילדים. החג מלמד אותנו שמעט אור דוחה הרבה חושך, ושגם קבוצה קטנה עם אמונה יכולה לנצח.