בימי השופטים, מדי שנה באו המדיינים — שבטי מדבר אכזריים — ובזזו את יבולי ישראל. בני ישראל פחדו והתחבאו במערות. הם זעקו לאלוהים, והוא שלח להם מושיע: גדעון.
גדעון היה צעיר משבט מנשה, שחבט חיטה בגת בסתר כדי שהמדיינים לא יראו. לפתע נגלה אליו מלאך אלוהים ואמר: אלוהים איתך, גיבור החיל! לך והושע את ישראל מיד מדיין!
גדעון לא האמין שהוא מתאים. הוא אמר: משפחתי הקטנה בשבט, ואני הצעיר בבית אבי! אבל המלאך הרגיע אותו: כי אהיה עימך! גדעון ביקש סימן, והמלאך הראה לו נס עם אש שיצאה מהסלע.
בלילה הראשון אלוהים ציווה על גדעון להרוס את מזבח הבעל של אביו ולבנות מזבח לאלוהים. גדעון פחד, אז עשה זאת בלילה עם עשרה אנשים. בבוקר אנשי העיר כעסו, אבל אביו הגן עליו: אם הבעל אלוהים — יריב בעצמו!
גדעון אסף צבא של 32,000 איש למלחמה במדיינים. אבל אלוהים אמר: העם רב מדי! אם תנצחו עם צבא גדול, תחשבו שניצחתם בכוחכם. מי שפוחד — יחזור הביתה! 22,000 איש חזרו, ונשארו 10,000.
אלוהים אמר שוב: עדיין רבים מדי! קח אותם למים: מי שילקק מים בלשונו ככלב — יישאר, ומי שכורע לשתות — ילך. נשארו רק 300 איש! עם 300 חיילים מול צבא עצום של מדיין!
בלילה חילק גדעון את 300 האנשים לשלוש קבוצות. לכל אחד נתן שופר, כד ריק, ולפיד בתוך הכד. בחצות הם הקיפו את מחנה מדיין, שברו את הכדים — האש פרצה! — תקעו בשופרות וצעקו: חרב לאלוהים ולגדעון!
המדיינים התעוררו בבהלה, ראו אש מכל עבר ושמעו שופרות — ונבהלו כל כך שהחלו להילחם זה בזה וברחו! 300 איש ניצחו צבא ענק — כי אלוהים היה איתם. גדעון סירב להיות מלך ואמר: אלוהים ימלוך עליכם. הוא לימד אותנו שהניצחון לא תלוי במספרים, אלא באמונה.