ליצחק ולרבקה נולדו תאומים: עשו ויעקב. עשו נולד ראשון, והוא היה אדמוני, כלומר אדום שיער, ושעיר. הוא גדל להיות איש שדה וצייד מומחה, חזק ואמיץ. יצחק אביו אהב אותו מאוד, כי ציד בפיו. יעקב, לעומתו, היה איש תם יושב אוהלים, ורבקה אהבה אותו.
יום אחד חזר עשו עייף ורעב מהשדה, וראה את יעקב מבשל נזיד עדשים אדום וריחני. עשו אמר: הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי. יעקב, שהיה חכם ומחושב, אמר: מכרה כיום את בכורתך לי. הבכורה היתה זכות חשובה של הבן הבכור לקבל חלק כפול בירושה.
עשו, ברעבונו ובעייפותו, לא חשב הרבה. הוא אמר: הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה? הוא נשבע ומכר את בכורתו תמורת לחם ונזיד עדשים. הוא אכל, שתה, קם והלך. התורה אומרת: ויבז עשו את הבכורה. הוא לא הבין את ערך מה שמכר.
שנים אחר כך, כשיצחק הזקן רצה לברך את בניו לפני מותו, רבקה ויעקב רימו אותו: יעקב התחפש לעשו וקיבל את הברכה הגדולה. כשעשו גילה את התרמית, הוא זעק זעקה גדולה ומרה ובכה. הוא כעס על יעקב נורא, ואמר בליבו: יהרגו ימי אבל אבי, ואהרוג את יעקב אחי.
רבקה שמעה על הכוונה ושלחה את יעקב לברוח לחרן, לבית לבן אחיה. עשו נשאר בארץ, נשא נשים, והפך לאבי אדום, עם גדול. עשרים שנה לא ראו האחים זה את זה.
כשיעקב חזר מחרן עם משפחתו הגדולה, הוא פחד מאוד לפגוש את עשו. הוא שלח מתנות גדולות לפניו והתפלל לה'. אבל כשנפגשו, קרה דבר נפלא: וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צוארו וישקהו, ויבכו. האחים התפייסו. סיפורם מלמד אותנו לחשוב לפני שמחליטים, ושאחים יכולים לסלוח גם אחרי כעס גדול.