לפני שנים רבות מלך בפרס מלך בשם אחשוורוש, שמלך על מאה עשרים ושבע מדינות. בארמון שלו בשושן חיה נערה יהודייה יפה בשם אסתר, יתומה מאב ואם, שגדלה אצל דודה מרדכי. איש לא ידע שהיא יהודייה, כי מרדכי ביקש ממנה לא לספר.
המלך אחשוורוש חיפש מלכה חדשה, ואסתר נבחרה להיות המלכה. היא היתה טובה וחכמה, והמלך אהב אותה מכל הנשים. מרדכי היה יושב בשער המלך, ושם גילה קשר של שני סריסים שרצו להרוג את המלך. הוא סיפר לאסתר, היא סיפרה למלך, והקשר נחשף. הדבר נכתב בספר הזיכרונות של המלך.
באותו זמן עלה לגדולה שר רשע בשם המן. המלך רומם אותו מעל כל השרים, וכולם היו משתחווים לו. אבל מרדכי היהודי לא השתחווה, כי יהודי משתחווה רק לה'. המן כעס נורא, והחליט לא רק להרוג את מרדכי אלא להשמיד את כל היהודים בכל הממלכה.
המן שכנע את המלך לחתום על צו נורא: ביום אחד, בי"ג באדר, מותר להרוג את כל היהודים, מנער ועד זקן. כששמע מרדכי על הצו, הוא קרע את בגדיו, לבש שק ואפר, וזעק זעקה גדולה. הוא שלח לאסתר: את חייבת להיכנס למלך ולהתחנן על עמך.
אסתר פחדה. החוק אמר שמי שנכנס למלך בלי הזמנה דינו מוות, אלא אם המלך מושיט לו את שרביט הזהב. אבל מרדכי אמר לה משפט מפורסם: מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. אולי בדיוק בשביל הרגע הזה הפכת למלכה. אסתר החליטה: היא ביקשה מכל היהודים לצום שלושה ימים, ואמרה: ובכן אבוא אל המלך, וכאשר אבדתי אבדתי.
אסתר נכנסה אל המלך, והוא הושיט לה את שרביט הזהב לאות חסד. היא הזמינה אותו ואת המן למשתה. במשתה השני גילתה אסתר את האמת: היא יהודייה, והמן תכנן להשמיד את עמה. המלך כעס נורא, והמן נתלה על העץ שהכין למרדכי. היהודים ניצלו, והיום הפך מיום אבל ליום שמחה. לזכר הנס אנחנו חוגגים את פורים עד היום, בשמחה, בתחפושות ובמשלוח מנות.