אחרי שהבבלים החריבו את בית המקדש, גלו רבים מיהודה לבבל. שבעים שנה עברו, ואז נתן המלך הפרסי כורש רשות ליהודים לחזור לארצם ולבנות את בית המקדש מחדש. חלק חזרו, אבל רבים נשארו בבבל.
בבבל חי חכם גדול בשם עזרא. הוא היה כהן, סופר מהיר בתורת משה, ואדם שכל חייו למד תורה. עזרא ראה שהעם בירושלים שכח הרבה מהתורה, והחליט לעלות לירושלים כדי ללמד אותם מחדש. הוא עזב חיים נוחים בבבל ויצא למסע ארוך ומסוכן.
כשהגיע עזרא לירושלים, הוא מצא עם מבולבל. אנשים התחתנו עם עובדי אלילים, שכחו את השבת ואת החגים. עזרא לא כעס ולא ויתר. הוא התפלל, בכה, ולימד בסבלנות. לאט לאט אנשים התחילו להקשיב ולחזור לדרך התורה.
המעמד הגדול ביותר היה בראש השנה. עזרא עמד על מגדל עץ שבנו במיוחד, וקרא בקול את ספר התורה מול כל העם: גברים, נשים וילדים שהבינו. הוא קרא מהבוקר עד הצהריים, והלויים עמדו בין העם והסבירו את הדברים כדי שכולם יבינו.
כששמע העם את דברי התורה, רבים בכו. הם הבינו כמה שכחו וכמה טעו. אבל עזרא ונחמיה אמרו להם: אל תתאבלו, כי היום קדוש לה'. לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, כי חדוות ה' היא מעוזכם. הבכי הפך לשמחה גדולה.
בזכות עזרא, התורה חזרה להיות מרכז החיים של העם. הוא קבע תקנות, חיזק את השבת, ועזר לבנות קהילה חזקה סביב התורה. חכמים אמרו שאלמלא משה קיבל את התורה, עזרא היה ראוי לקבל אותה. סיפורו מלמד אותנו שלימוד וסבלנות יכולים לשנות עם שלם.