לפני שנים רבות מאוד חי בארץ ישראל מלך בשם אחאב. אחאב ואשתו איזבל עבדו אלילים שקראו להם בעל, והם רצו שגם כל עם ישראל יעבוד אותם במקום את ה'. העם התבלבל, וחלק מהאנשים שכחו את ה' אלוהי ישראל.
אז קם נביא אמיץ בשם אליהו. הוא בא אל המלך אחאב ואמר לו: בגלל שאתה והעם עובדים אלילים, לא ירד גשם בארץ שלוש שנים. ואכן, השמים נסגרו ולא ירד גשם, והארץ התייבשה והרעב הגיע.
ה' אמר לאליהו ללכת ולהסתתר ליד נחל במדבר. שם, במקום שקט ורחוק, ה' דאג לאליהו בדרך מיוחדת: בכל בוקר ובכל ערב באו עורבים והביאו לו לחם ובשר במקורם, ואליהו שתה ממי הנחל. כך למד אליהו שה' דואג תמיד למי שבוטח בו.
כשהנחל התייבש שלח ה' את אליהו לעיר צידון, לאשה אלמנה ענייה. לאלמנה היה רק מעט קמח ושמן, אבל היא חלקה את האוכל שלה עם אליהו. בזכות טוב ליבה, הקמח והשמן שלה לא נגמרו כל ימי הרעב, והיה לה ולבנה מה לאכול.
אחרי שלוש שנים בלי גשם, קרא אליהו לעם ישראל להתאסף על הר הכרמל. הוא הציע אתגר: נביאי הבעל יבנו מזבח ויקראו לאלוהיהם, והוא יבנה מזבח ויקרא לה'. האלוהים שיענה באש מהשמים הוא האלוהים האמיתי. נביאי הבעל צעקו ורקדו כל היום, אבל שום דבר לא קרה.
אז בא תורו של אליהו. הוא בנה מזבח, שם עליו עצים וקרבן, ואפילו שפך עליו הרבה מים. הוא התפלל לה' בשקט ובביטחון. ופתאום ירדה אש מהשמים ושרפה את הקרבן, את העצים, את האבנים ואפילו את המים. כל העם ראה את הנס ונפל על פניו וצעק: ה' הוא האלוהים.
אחרי הנס הגדול התפלל אליהו, ועננים כבדים הגיעו והגשם סוף סוף ירד על הארץ הצמאה. העם שמח מאוד, והבין שאליהו צדק כל הזמן.
בסוף ימיו, כשהלך אליהו עם תלמידו אלישע, ירדה מהשמים רכבת אש עם סוסי אש, ואליהו עלה בסערה השמימה. אלישע קיבל את רוחו והמשיך את דרכו. סיפורו של אליהו מלמד אותנו לעמוד על האמת באומץ, גם כשקשה.