שמואל היה בנה של חנה, שנולד אחרי תפילות רבות. כשהיה ילד קטן, אמו הביאה אותו למשכן בשילה, ומסרה אותו לעלי הכהן הזקן. שמואל גדל בבית אלוהים, ולמד לשרת ולעזור.
כל שנה הייתה אמו חנה באה לבקר אותו בימי החג, ומביאה לו מעיל קטן שתפרה לו במו ידיה — כי הוא גדל וגדל! שמואל אהב את אמו, ואהב את העבודה במשכן.
לילה אחד, כששמואל שכב לישון במשכן, הוא שמע קול קורא: שמואל! שמואל! הוא חשב שעלי קורא לו, רץ אליו ואמר: הנני! אבל עלי אמר: לא קראתי, חזור לשכב. זה קרה שלוש פעמים!
בפעם השלישית הבין עלי שאלוהים קורא לנער. הוא אמר לשמואל: חזור לשכב, ואם ישמע הקול שוב — אמור: דבר אלוהים, כי שומע עבדך! שמואל חזר למיטתו, והקול בא שוב: שמואל! שמואל!
שמואל ענה כמו שלימד אותו עלי: דבר, כי שומע עבדך. ואז דיבר אליו אלוהים וסיפר לו דברים חשובים על עתיד בית עלי. בבוקר שמואל פחד לספר, אבל עלי ביקש לדעת הכל — ושמואל סיפר באומץ וביושר.
מאותו לילה ידעו כולם: שמואל הוא נביא אמיתי! אלוהים היה איתו, וכל דבריו התקיימו. אנשים באו אליו מכל הארץ לשאול עצה ולשמוע את דבר אלוהים.
שמואל גדל והפך לשופט ולמנהיג של ישראל. הוא נלחם בפלישתים, שפט את העם בצדק, והלך מעיר לעיר ללמד תורה. כולם אהבו וכיבדו אותו.
בזקנתו, העם ביקש מלך — ושמואל, בציווי אלוהים, משח את שאול ואחריו את דוד למלכים. שמואל נפטר זקן ושבע ימים, וכל ישראל בכו עליו. הוא נזכר כנביא ששמע את קול אלוהים כבר כילד — ומעולם לא הפסיק להקשיב.