אחרי שיצאו בני ישראל ממצרים, הם הגיעו אל ים סוף. מאחוריהם דהר פרעה עם שש מאות רכב מלחמה, ומלפניהם הים הגדול. העם נבהל וזעק: מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים? משה אמר להם: אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה'.
אבל הים לא נקרע מיד. המדרש מספר ששבטי ישראל עמדו וכל אחד אמר: אני לא אכנס ראשון לים. כולם פחדו. המים היו עמוקים, והמצרים התקרבו מאחור. היה צריך מישהו אמיץ שיעשה את הצעד הראשון.
אז קם נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה. הוא לא חיכה ולא התלבט. הוא קפץ לתוך המים והתחיל ללכת קדימה. המים הגיעו לברכיו, למותניו, לכתפיו, ולבסוף עד צווארו. נחשון המשיך ללכת באמונה שלמה.
כשהמים הגיעו עד נפשו, זעק נחשון לה'. ואז קרה הנס הגדול: ה' אמר למשה לנטות את ידו על הים, והמים נקרעו. בני ישראל עברו בים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בזכות האמונה של נחשון, נפתחה הדרך לכולם.
אחרי שעברו בני ישראל, נסגר הים על המצרים. העם שר את שירת הים בשמחה גדולה, ומרים הנביאה רקדה עם התופים. כולם הבינו שהנס התחיל בצעד האמיץ של איש אחד.
נחשון היה גם אחיה של אלישבע, אשת אהרן. מזרעו יצאו אנשים גדולים: בעז, ישי אבי דוד, דוד המלך עצמו, ושושלת בית דוד כולה. חכמים אומרים שבזכות מסירות נפשו בים סוף, זכה נחשון להיות אב קדמון של המלוכה. סיפורו מלמד אותנו שלפעמים צריך פשוט לקפוץ למים, והנס יבוא.