שנים רבות אחרי יוסף, בני ישראל הפכו לעם גדול במצרים. פרעה החדש פחד מהם, והעביד אותם בעבודה קשה. ואז הוא גזר גזירה אכזרית: כל תינוק בן שייוולד לעברים — יושלך ליאור!
באותם ימים נולד תינוק מתוק לאישה עברייה ושמה יוכבד. היא ראתה שהוא תינוק יפה ומיוחד, והחליטה להציל אותו בכל מחיר. שלושה חודשים היא החביאה אותו בבית, בלי שאף אחד ידע.
כשהתינוק גדל ולא היה אפשר להחביא אותו יותר, יוכבד הכינה תיבה קטנה מגומא — כמו סלסילה — ומרחה אותה בזפת כדי שלא ייכנסו מים. היא שמה את התינוק בתיבה, והניחה אותה בין הקנים על שפת היאור.
אחותו הגדולה של התינוק, מרים, עמדה מרחוק ועקבה בדאגה לראות מה יקרה לאחיה הקטן. לבה דפק בחוזקה.
והנה — בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור עם נערותיה! היא ראתה את התיבה בין הקנים ושלחה את אמתה להביא אותה. כשפתחה אותה, ראתה תינוק בוכה — ולבה נמלא רחמים. היא אמרה: זה תינוק מהעברים! והחליטה לאמץ אותו כבנה.
מרים האמיצה ניגשה ושאלה: האם אקרא לך אישה עברייה שתניק את התינוק? בת פרעה הסכימה בשמחה — וכך יוכבד, אמו האמיתית, זכתה לגדל את בנה בעצמה ולקבל על כך שכר!
כשהילד גדל, הביאה אותו יוכבד לבת פרעה, והוא הפך לבנה. היא קראה לו משה, כי מן המים משיתהו — הוציאה אותו מהמים.
התינוק הקטן בתיבה גדל להיות משה רבנו — האיש שיוציא את בני ישראל ממצרים. הסיפור מלמד אותנו שתמיד יש תקווה, ושאומץ של אמא ואחות יכול להציל חיים.