שלמה היה בנו של דוד המלך. לפני מותו, דוד המליך אותו למלך ישראל. שלמה היה צעיר, והתפקיד הגדול הפחיד אותו — איך ינהיג עם כל כך גדול?
לילה אחד חלם שלמה חלום מיוחד: אלוהים נגלה אליו ואמר: שאל מה אתן לך! שלמה לא ביקש עושר, לא ביקש חיים ארוכים, ולא ביקש לנצח אויבים. הוא ביקש דבר אחד: לב חכם לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע!
אלוהים שמח מאוד על הבקשה. הוא אמר: כיון שביקשת חוכמה ולא עושר — אתן לך לב חכם ונבון, שלא היה כמוך לפני ולא יהיה אחריך! וגם עושר וכבוד אתן לך. שלמה התעורר — והנה חלום, אבל החוכמה נשארה איתו באמת.
עד מהרה כולם שמעו על חוכמת שלמה. פעם אחת באו אליו שתי נשים עם תינוק אחד, וכל אחת טענה: הבן שלי הוא החי! שלמה אמר: הביאו חרב! גזרו את הילד לשניים — חצי לזו וחצי לזו!
האם האמיתית צעקה מיד: לא! תנו לה את הילד החי, רק אל תהרגו אותו! והשנייה אמרה: גזרו! שלמה חייך ואמר: תנו את הילד לאם הראשונה — היא אמו האמיתית! כל ישראל שמעו את המשפט והתפעלו מחוכמתו.
שלמה קיים את חלום אביו דוד: הוא בנה את בית המקדש בירושלים — בניין מפואר עם זהב, עץ ארזים ואבנים יקרות. הבנייה נמשכה שבע שנים! ביום חנוכת המקדש התפלל שלמה תפילה ארוכה ומרגשת, ואש ירדה מהשמיים.
בימי שלמה היו שלום ושגשוג בארץ. מלכת שבא באה מארץ רחוקה לשמוע את חוכמתו, והביאה מתנות יקרות. שלמה כתב ספרי חוכמה: משלי, קהלת ושיר השירים — שאנחנו קוראים עד היום.
שלמה מלך ארבעים שנה. הוא נזכר כחכם באדם — מי שלימד אותנו שהדבר הכי חשוב לבקש הוא חוכמה, כי מי שחכם — יודע להשתמש נכון בכל השאר.