כשהבבלים כבשו את ירושלים, הם לקחו איתם לבבל נערים חכמים ממשפחות טובות, וביניהם נער בשם דניאל. המלך נבוכדנצר רצה לגדל אותם בארמון, ללמד אותם את שפת בבל ולהאכיל אותם ממאכלי המלך.
אבל דניאל וחבריו, חנניה מישאל ועזריה, החליטו לשמור על כשרות ולא לאכול ממאכלי המלך. דניאל ביקש מהאחראי: תן לנו רק ירקות ומים לעשרה ימים, ותראה איך ניראה. אחרי עשרה ימים הם נראו בריאים וחזקים יותר מכל הנערים האחרים.
ה' נתן לדניאל חוכמה מיוחדת: הוא ידע לפתור חלומות. כשהמלך נבוכדנצר חלם חלום מפחיד ולא זכר אותו, דניאל התפלל לה', וגילה למלך גם את החלום וגם את פתרונו. המלך התפעל ואמר: באמת אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים. דניאל הפך לאדם חשוב בממלכה.
שנים עברו, ובבל נפלה בידי פרס. המלך החדש, דריווש, אהב את דניאל ומינה אותו לאחד משלושת השרים הגדולים. שרים אחרים קינאו בדניאל וחיפשו דרך להפיל אותו, אבל לא מצאו בו שום פגם, כי הוא היה נאמן וישר.
אז הם רקמו מזימה: הם שכנעו את המלך לחתום על חוק שאוסר להתפלל למישהו חוץ מהמלך במשך שלושים יום. הם ידעו שדניאל מתפלל לה' שלוש פעמים ביום, ולא יפסיק. דניאל אכן המשיך להתפלל כהרגלו, ליד החלון הפתוח לכיוון ירושלים.
המלשינים תפסו אותו והביאו אותו למלך. דריווש הצטער מאוד, כי אהב את דניאל, אבל החוק היה חוק. דניאל הושלך לגוב האריות, והמלך אמר לו: אלוהיך אשר אתה עובד תמיד, הוא יצילך. כל הלילה לא ישן המלך מדאגה.
בבוקר רץ המלך לגוב וקרא בקול רועד: דניאל, האם אלוהיך הציל אותך? ודניאל ענה בשמחה: אלוהי שלח מלאך וסגר פי האריות, כי זך נמצאתי לפניו. המלך שמח עד מאוד, הוציא את דניאל מהגוב, ופרסם בכל הממלכה את גדולת ה'. סיפורו של דניאל מלמד אותנו להישאר נאמנים לערכים שלנו, גם כשזה קשה.