בזקנתו של שמואל, באו זקני ישראל וביקשו: שימה לנו מלך! אנחנו רוצים מלך כמו כל העמים! שמואל התעצב, אבל אלוהים אמר לו: שמע בקולם — הם לא דחו אותך, הם דחו אותי ממלוך עליהם.
באותם ימים חי בחור צעיר ושמו שאול, משבט בנימין. הוא היה הגבוה מכל העם — משכמו ומעלה! יום אחד אבדו האתונות של אביו, ושאול יצא עם נער לחפש אותן. הם חיפשו וחיפשו, ולא מצאו.
הנער הציע: יש בעיר הזאת איש אלוהים — נלך לשאול אותו! הם הגיעו לעיר, ושם פגשו את שמואל. אלוהים כבר גילה לשמואל: מחר יבוא אליך איש משבט בנימין — אותו תמשח למלך!
כששמואל ראה את שאול, הוא הזמין אותו לארוחה, נתן לו את המנה הכי טובה, ובבוקר — על הגג — הוא יצק שמן על ראשו ומשח אותו למלך! שאול התרגש מאוד, אבל היה צנוע וביישן.
שמואל כינס את כל העם וביקש לבחור מלך בגורל. הגורל נפל על שאול — אבל שאול התחבא בין הכלים מרוב ביישנות! מצאו אותו, העמידו אותו מול העם, וכולם ראו שהוא גבוה מכולם. העם קרא בשמחה: יחי המלך!
בתחילה שאול היה מלך טוב. הוא נלחם בעמון והציל את יבש גלעד, והעם אהב אותו. שמואל הזהיר את העם: אם תשמעו בקול אלוהים — יהיה טוב; ואם לא — תיענשו.
אבל עם הזמן שאול התחיל לטעות. פעם אחת הוא לא חיכה לשמואל והקריב קורבן בעצמו. פעם אחרת אלוהים ציווה אותו להילחם בעמלק ולהשמיד הכל — ושאול חס על המלך אגג ועל הצאן הטוב. שמואל אמר לו: חטאת! אלוהים קרע ממך את המלוכה ונתנה לרעך הטוב ממך.
שאול המשיך למלוך עוד שנים, אבל רוח אלוהים עזבה אותו והוא נהיה עצוב וקנאי — במיוחד בדוד הצעיר. בסוף נהרג שאול בקרב נגד הפלישתים בהר הגלבוע, יחד עם בניו. סיפורו מלמד אותנו שצניעות היא תכונה נפלאה — אבל מלך חייב גם לשמוע בקול אלוהים תמיד.