כשיצחק גדל, אברהם אביו רצה למצוא לו אישה טובה. הוא קרא לעבדו הנאמן אליעזר ואמר לו: סע לארץ מולדתי, ושם תמצא אישה לבני יצחק. קח מתנות יפות איתך.
אליעזר יצא לדרך ארוכה עם גמלים ועבדים, והגיע לעיר נחור בערב. הוא עצר ליד הבאר, המקום שבו הנערות באות לשאוב מים, והתפלל: אלוהים, הראה לי את הנערה הנכונה! הנערה שתציע לי מים וגם תשקה את הגמלים — היא תהיה האחת.
עוד הוא מדבר, והנה באה נערה יפה עם כד על שכמה — רבקה שמה. היא ירדה לבאר, מילאה את הכד ועלתה. אליעזר רץ לקראתה וביקש: תני לי לשתות מעט מים מכדך.
רבקה לא היססה. היא אמרה: שתה, אדוני! והגישה לו את הכד. ואז הוסיפה מעצמה: אשאב גם לגמליך עד שיסיימו לשתות! היא רצה שוב ושוב לבאר ושאבה מים לעשרת הגמלים הצמאים — עבודה קשה מאוד!
אליעזר התפעל מנדיבותה. הוא נתן לה תכשיטי זהב יפים ושאל על משפחתה. רבקה סיפרה שהיא ממשפחת אברהם! אליעזר הודה לאלוהים שכיוון אותו בדיוק למקום הנכון.
משפחתה של רבקה הסכימה שתלך עם אליעזר להינשא ליצחק. לפני שיצאה, בירכו אותה: אחותנו, היי לאלפי רבבות! רבקה עלתה על הגמל ויצאה למסע ארוך אל ארץ כנען, אמיצה ומלאת תקווה.
בערב, יצחק יצא לשוח בשדה וראה את הגמלים מתקרבים. רבקה ראתה אותו, ירדה מהגמל וכיסתה את פניה. יצחק הביא אותה לאוהל שרה אמו, אהב אותה מאוד, והיא ניחמה אותו על מות אמו.
לרבקה וליצחק נולדו התאומים עשו ויעקב. רבקה הייתה אמא חכמה ואמיצה, שדאגה לעתיד בניה. הסיפור שלה מלמד אותנו שנדיבות קטנה — כמו כוס מים — יכולה לשנות חיים שלמים.