לפני שנים רבות חי נער רועה בשם דוד. כשהוא שמר על הצאן בשדות בית לחם, הוא ניגן בנבל ושר שירים לה'. השירים שלו היו כל כך יפים, עד שהם נכנסו לספר מיוחד שנקרא תהילים, ובו מאה וחמישים מזמורים.
דוד לא שר רק כשהיה שמח. הוא שר גם כשהיה עצוב, גם כשפחד, וגם כשביקש סליחה. כשהוא ברח מהמלך שאול שרצה להרוג אותו, הוא כתב: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי. המילים האלה נותנות כוח לאנשים עד היום.
אחד המזמורים האהובים ביותר הוא מזמור כ"ג, שמתחיל במילים: ה' רועי, לא אחסר. דוד, שהיה בעצמו רועה, תיאר את ה' כרועה שדואג לצאנו: הוא מוביל למרעה ירוק, למים שקטים, ושומר מכל רע. ילדים רבים לומדים את המזמור הזה בעל פה.
יש מזמורים של תודה, כמו מזמור ק"ל: הללו את ה' כי טוב, כי לעולם חסדו. יש מזמורים של שמחה על הטבע: השמים מספרים כבוד אל, ויש מזמורים שבהם דוד מבקש עזרה כשהוא בצרה. כל רגש שיש לנו, יש לו מזמור בתהילים.
דוד לא כתב לבד. גם אסף, בני קורח, שלמה המלך ואחרים כתבו מזמורים. כולם יחד יצרו ספר שכל יהודי מכיר. בבתי כנסת קוראים תהילים בשבתות ובחגים, ואנשים רבים קוראים מזמורים כשהם רוצים להתפלל מעומק הלב.
היופי של תהילים הוא שהמילים פשוטות וכנות. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין: שמע ה' קולי, או: אשא עיני אל ההרים. כל אחד יכול למצוא מזמור שמדבר אל ליבו.
עד היום, אלפי שנים אחרי שדוד שר בשדות, ילדים בכל העולם לומדים את המזמורים שלו. כשאתם קוראים תהילים, אתם מצטרפים לשרשרת ארוכה של אנשים ששרו את אותן מילים בדיוק. זוהי מתנה נפלאה שהשאיר לנו דוד המלך.