כשיעקב ברח לחרן, הוא הגיע לבאר בשדה וראה שם רועה צעירה ויפה — רחל שמה, בתו של לבן דודו. יעקב התאהב בה מיד, גלל את האבן הכבדה מעל פי הבאר לבדו, והשקה את צאנה.
יעקב בא לבית לבן ואמר: אעבוד אצלך שבע שנים תמורת רחל בתך! הוא אהב אותה כל כך, ששבע השנים נראו לו כימים ספורים. אבל לבן רימה אותו: בליל החתונה הוא נתן לו את לאה, אחותה הגדולה, במקום רחל.
בבוקר גילה יעקב את התרמית וכעס. לבן אמר: אצלנו לא נותנים את הצעירה לפני הבכירה — עבוד אצלי עוד שבע שנים ותקבל גם את רחל. יעקב הסכים, כי אהבתו לרחל הייתה חזקה מכל.
בסוף נישא יעקב גם לרחל, והוא אהב אותה יותר מכל. רחל הייתה אישה טובה ויפה, אבל שנים רבות לא היו לה ילדים, וזה העציב אותה מאוד. היא התפללה וביקשה, ולא ויתרה.
בסוף נענתה תפילתה, ונולד לה בן מתוק — יוסף. רחל שמחה שמחה גדולה ואמרה: אסף אלוהים את חרפתי! היא אהבה את יוסף אהבה עצומה, ויעקב אהב אותו מכל בניו.
שנים אחר כך, בדרך חזרה לארץ כנען, ילדה רחל בן שני — בנימין. אבל הלידה הייתה קשה מאוד, ורחל מתה בדרך, ליד בית לחם. יעקב הצטער צער גדול וקבר אותה שם, והקים מצבה על קברה.
קבר רחל בבית לחם הפך למקום קדוש וחשוב. במשך הדורות באו לשם אנשים להתפלל, כי רחל נחשבת לאמא שמבכה על בניה ומתפללת עליהם — אמא של כולנו.
סיפורה של רחל מלמד אותנו על אהבה גדולה, על סבלנות בתפילה, ועל אמא שאפילו אחרי מותה ממשיכה לשמור על ילדיה. עד היום שמה של רחל אהוב בכל בית בישראל.