שרה הייתה אשתו של אברהם אבינו, והיא נקראת שרה אמנו — האמא של כולנו. היא הייתה אישה יפה, חכמה ואמיצה, שהלכה עם אברהם לכל המסעות הארוכים והקשים.
שרה ואברהם חיכו שנים רבות לילד משלהם, אבל הילד לא בא. זה היה עצוב מאוד לשניהם, כי הם כל כך רצו משפחה. אבל הם לא איבדו תקווה.
יום אחד באו שלושה אורחים לאוהל של אברהם ושרה. שרה שמעה מהאוהל את אחד האורחים אומר: בעוד שנה אשוב אליך, ולשרה אשתך יהיה בן! שרה צחקה בלבה — היא כבר הייתה זקנה, איך ייוולד לה תינוק?
האורח שאל: למה צחקה שרה? היש דבר שנפלא מאלוהים? שרה נבהלה והכחישה שצחקה, אבל האורח ידע את האמת. שרה למדה שאצל אלוהים הכל אפשרי, אפילו דברים שנראים בלתי אפשריים.
ואכן, כעבור שנה — בדיוק כמו שהובטח — נולד לשרה ולאברהם תינוק מתוק, וקראו לו יצחק, שפירושו צחוק. שרה אמרה בשמחה: צחוק עשה לי אלוהים! כל מי שישמע ישמח איתי.
שרה אהבה את יצחק אהבה גדולה ושמרה עליו. היא דאגה שיגדל בבית של אמונה ושמחה, והייתה לו אמא מסורה וחמה.
שרה חיה 127 שנים — חיים ארוכים ומלאים. אחרי מותה, אברהם קנה עבורה את מערת המכפלה בחברון, מקום קבורתה המכובד, שבו קבורים גם אבות ואמהות נוספים של עם ישראל.
עד היום אנחנו זוכרים את שרה אמנו כאישה שלא ויתרה, שחיכתה בסבלנות, וזכתה לצחוק של שמחה בסוף. הסיפור שלה מלמד אותנו שלעולם לא מאוחר מדי לתקווה.