לפני הרבה מאוד שנים, לפני שהיה עולם בכלל, הכל היה חשוך וריק. לא היו שמיים ולא ארץ, לא עצים ולא חיות. רק חשכה גדולה בכל מקום.
ואז אלוהים אמר: יהי אור! ופתאום הופיע אור נפלא. אלוהים ראה שהאור טוב, והוא הפריד בין האור ובין החושך. לאור הוא קרא יום, ולחושך קרא לילה. זה היה היום הראשון.
ביום השני אלוהים יצר את השמיים. הוא הפריד בין המים שמעל ובין המים שמתחת, וכך נוצר הרקיע הכחול שאנחנו רואים מעלינו.
ביום השלישי אלוהים אסף את המים למקום אחד, וכך נראתה היבשה. ליבשה הוא קרא ארץ, ולמים שנתאספו קרא ימים. ואז ציווה על הארץ להצמיח עשבים, עצים ופרחים בכל הצבעים.
ביום הרביעי אלוהים תלה בשמיים מאורות גדולים: את השמש שתאיר ביום, ואת הירח ואת הכוכבים שיאירו בלילה. כך נוצרו גם הימים, החודשים והשנים.
ביום החמישי המים התמלאו חיים: דגים קטנים וגדולים, ואפילו לווייתנים ענקיים. ובשמיים עפו ציפורים בכל הצבעים, מהדרור הקטן ועד הנשר הגדול.
ביום השישי אלוהים ברא את כל חיות היבשה: פרות וכבשים, אריות ופילים, חתולים וכלבים. ובסוף, כיצירת המופת של הכל, הוא ברא את האדם — איש ואישה. הוא בירך אותם ואמר להם לשמור על העולם היפה.
ביום השביעי אלוהים סיים את כל העבודה ונח. הוא בירך את היום השביעי ועשה אותו קדוש. מאז, בכל שבוע אנחנו נחים ביום השביעי, בדיוק כמו בסיפור הבריאה.