אהרן היה בנו של עמרם ויוכבד, אחיהם הגדול של מרים ומשה. הוא נולד לפני גזירת פרעה, וגדל במצרים כאיש טוב וחביב על כולם.
כשאלוהים שלח את משה להוציא את ישראל ממצרים, משה פחד ואמר: אני כבד פה וכבד לשון, איך אדבר אל פרעה? אלוהים ענה: הנה אהרן אחיך ידבר במקומך! הוא ישמח לראותך ויעזור לך.
אהרן פגש את משה במדבר, והם נפלו זה על צווארי זה מרוב שמחה. מאז הם פעלו יחד: משה אמר מה לעשות, ואהרן דיבר אל פרעה ואל העם. שניהם היו צוות מנצח!
אהרן היה שותף לכל הניסים במצרים. הוא נטה את מטהו על היאור והמים הפכו לדם, הוא הביא את הצפרדעים, והוא עמד לצד משה בכל עשר המכות. העם ראה את שניהם וכיבד אותם.
אחרי מתן תורה, אלוהים בחר באהרן ובבניו להיות הכהנים — המשרתים במשכן ובמקדש. אהרן הפך לכהן הגדול הראשון, ולבש בגדים מיוחדים ומפוארים: חושן עם אבנים, מעיל עם פעמונים, ומצנפת עם ציץ זהב.
אהרן היה איש של שלום. אומרים עליו שהיה אוהב שלום ורודף שלום — כשהיה רואה שני אנשים רבים, היה הולך לכל אחד מהם ומפייס ביניהם. כולם אהבו אותו.
פעם אחת, כשבני ישראל התלוננו במדבר, מטה אהרן פרח והוציא שקדים — אות מאלוהים שהוא הנבחר לכהונה. המטה הפורח נשמר לזיכרון.
אהרן נפטר בהר ההר בגיל 123, וכל עם ישראל בכה עליו שלושים יום — כי כולם אהבו את איש השלום. עד היום הכהנים הם צאצאיו, והם מברכים את העם בברכת כהנים: יברכך אלוהים וישמרך.