אחרי שברא אלוהים את העולם, הוא יצר את האדם הראשון וקרא לו אדם. אלוהים שם אותו בגן נפלא שנקרא גן עדן — גן מלא עצים יפים ופירות טעימים.
אלוהים הביא לאדם את כל החיות, ואדם נתן לכל חיה וחיה שם: אריה, פיל, ציפור, דג. אבל בין כל החיות אדם לא מצא חבר אמיתי כמוהו, והרגיש לבד.
אז אלוהים ברא לאדם בת זוג, וקרא לה חוה. אדם שמח מאוד! עכשיו הייתה לו חברה אמיתית, והם חיו ביחד בגן היפה ושמרו עליו.
אלוהים אמר לאדם ולחוה: מכל עצי הגן תוכלו לאכול, רק מעץ אחד אסור לכם לאכול — מעץ הדעת. אם תאכלו ממנו, יקרה לכם דבר רע.
יום אחד בא הנחש, שהיה ערמומי מכל החיות. הוא לחש לחוה: האם באמת אסור לאכול מכל העצים? הפרי של עץ הדעת כל כך יפה... חוה הסתכלה על הפרי, והוא נראה טעים ומפתה.
חוה קטפה מהפרי ואכלה, ונתנה גם לאדם לאכול. מיד הם הבינו שעשו משהו לא טוב, והתביישו. כששמעו את קול אלוהים בגן, הם התחבאו בין העצים.
אלוהים קרא: אדם, איפה אתה? אדם יצא והודה שאכל מהעץ האסור. אלוהים העניש את הנחש, ואמר לאדם ולחוה שהם יצטרכו לעזוב את גן עדן ולעבוד קשה כדי לחיות.
לפני שיצאו, אלוהים הכין להם בגדים חמים כי אהב אותם, גם אחרי שטעו. אדם וחוה יצאו מהגן והתחילו חיים חדשים בעולם הגדול, ולמדו שלכל בחירה יש תוצאות.