לפני שנים רבות חיו מלך ומלכה טובים, שהדבר היחיד שהיה חסר להם הוא ילד. יום אחד נולדה להם בת יפהפייה, ושמחתם לא ידעה גבול. הם ערכו מסיבה גדולה והזמינו את כל הפיות הטובות בממלכה.
כל פיה בירכה את התינוקת במתנה: יופי, חוכמה, שירה, ריקוד... אבל לפתע פרצה לאולם פיה זקנה וזועמת, שלא הוזמנה למסיבה. ״אתם שכחתם אותי!״ צעקה. ״ובכן — כשהנסיכה תהיה בת שש עשרה, היא תדקור את אצבעה בכישור ותמות!״ ואז נעלמה.
כולם נבהלו, אבל אז קמה הפיה הצעירה שעוד לא נתנה את ברכתה. ״אינני יכולה לבטל את הקללה,״ אמרה בעצב, ״אבל אני יכולה לרכך אותה: הנסיכה לא תמות — היא רק תישן שינה עמוקה של מאה שנים, עד שנשיקת אהבה אמיתית תעיר אותה.״
הפיות הטובות עמדו סביב העריסה וברכו בזו אחר זו: ״תהיי יפה כפרח!״ — ״חכמה כספר!״ — ״קולך יהיה מתוק כשירת ציפורים!״ — ״וליבך יהיה טוב ורחום!״ המתנות נצצו באוויר כמו כוכבים קטנים, והתינוקת חייכה בשנתה.
המלך ציווה להשמיד את כל הכישורים בממלכה, והנסיכה גדלה להיות נערה יפה, חכמה וטובת לב — היפיפיה של הממלכה.
ביום הולדתה השישה עשר, טיילה הנסיכה בארמון ומצאה מגדל ישן שמעולם לא ראתה. היא עלתה במדרגות, ובחדר הקטן ישבה אישה זקנה וטוותה בכישור. ״מה זה?״ שאלה הנסיכה בסקרנות ונגעה בכישור — ודקרה את אצבעה!
מיד נפלה הנסיכה לשינה עמוקה. הפיה הטובה, ששמרה מרחוק, הטילה כישוף שינה על כל הארמון — המלך, המלכה, המשרתים ואפילו הסוסים באורווה — כולם נרדמו, כדי שהנסיכה לא תתעורר לבד.
סביב הארמון צמחה חומת קוצים עבותה, והשנים חלפו: עשר, חמישים, מאה שנים. האגדה על היפיפיה הנרדמת עברה מדור לדור.
השנים חלפו לאטן. קיסוס כיסה את חומות הארמון, וילדים בכפרים רחוקים שמעו מסבתותיהם את האגדה על הנסיכה היפהפייה הישנה. נסיכים רבים ניסו לחדור דרך הקוצים — אבל הקוצים היו עבים וחדים, וכולם נאלצו לוותר ולשוב הביתה.
יום אחד הגיע נסיך צעיר ואמיץ. הוא שמע את האגדה והחליט לנסות. הוא שלף את חרבו, חתך דרך קוצים — והם נפתחו לפניו כמו קסם!
הנסיך הצעיר לא פחד. הוא שלף את חרבו וחתך בסבלנות, צעד אחר צעד, עד שהקוצים — כאילו הכירו בלב האמיץ — נפתחו מעצמם ויצרו שביל ירוק עד לדלת הארמון. הוא נכנס פנימה, ודממת מאה השנים עטפה אותו.
הוא נכנס לארמון השקט, עלה למגדל, וראה את הנסיכה היפהפייה ישנה. הוא התאהב בה מיד, התכופף בעדינות ונישק אותה — ובאותו רגע היא פקחה את עיניה וחייכה!
בכל הארמון החלו כולם להתעורר: המלך פיהק, המלכה מתחה את זרועותיה, והטבח המשיך לבשל כאילו לא קרה כלום. החתונה של הנסיכה והנסיך הייתה השמחה הגדולה בתולדות הממלכה.