בכוכב החמישי גר מדליק פנסים, שכל דקה הדליק פנס וכיבה אותו — כי הכוכב שלו הסתובב מהר כל כך, שיום שלם נמשך דקה אחת! “זו עבודה קשה,” אמר מדליק הפנסים בעייפות, “אבל לפחות אני עושה משהו בשביל אחרים.” הנסיך אהב אותו מאוד — הוא היה היחיד שלא חשב רק על עצמו.
בכוכב השישי גר גיאוגרף זקן שכתב ספרים עבים על הרים ונהרות — אבל מעולם לא ראה אותם בעיניו! “אני מחכה לחוקרים שיספרו לי,” הסביר. כשהנסיך סיפר לו בהתרגשות על השושנה שלו, הגיאוגרף אמר: “פרחים הם בני חלוף — לא כדאי לכתוב עליהם בספרים.” הנסיך נעצב: הגיאוגרף לא הבין שהשושנה שלו היא הדבר הכי חשוב בעולם.
טייס אחד התרסק עם מטוסו באמצע מדבר סהרה הרחב. מים היו לו רק לשמונה ימים. בבוקר הראשון העיר אותו קול קטן ומוזר: “בבקשה... צייר לי כבשה!” מולו עמד ילד קטן עם שיער זהוב — הנסיך הקטן!
“מאיפה באת?” שאל הטייס המופתע. “מכוכב קטן, רחוק מאוד,” ענה הנסיך. “הכוכב שלי קטן כל כך, שאם תלך בו ישר — תחזור למקום שבו התחלת!” בכוכב שלו היו שלושה הרי געש קטנטנים, ופרח אחד מיוחד — שושנה גאוותנית שהוא אהב אהבה גדולה.
הנסיך סיפר על מסעותיו בין הכוכבים. בכוכב הראשון גר מלך שחשב שהוא שולט על הכל — אפילו על השמש! “אני מצווה על השמש לשקוע,” הכריז המלך... אבל רק כשהגיע הערב. הנסיך הבין שהמלך מצווה רק על דברים שקורים ממילא.
בכוכב אחר גר איש שחצן שרק רצה שיחמיאו לו כל הזמן, ובכוכב שלישי — שיכור ששתה כדי לשכוח שהוא מתבייש לשתות. בכל כוכב פגש הנסיך מבוגרים מוזרים, שלא הבינו מה באמת חשוב בחיים.
בכוכב הרביעי גר איש עסקים שספר כוכבים מהבוקר עד הלילה. “אני בעל הכוכבים!” הכריז בגאווה. “ומה אתה עושה איתם?” שאל הנסיך. “כלום! אני רק סופר אותם!” הנסיך נאנח: “המבוגרים באמת מוזרים.”
לבסוף הגיע הנסיך לכדור הארץ. במדבר פגש שועל חכם, שהפך לחברו הטוב. השועל לימד אותו סוד גדול: “אתה אחראי למה שאילפת. השושנה שלך חשובה כל כך כי השקית אותה, כי שמרת עליה בלילות הקרים. וזכור: מה שחשוב באמת — נסתר מהעין.”
“מה שחשוב באמת נסתר מהעין,” חזר הנסיך בלחש, וחשב על השושנה שלו שמחכה לו בכוכב הרחוק. הוא הבין שהוא מתגעגע אליה מאוד, ושהגיע הזמן לחזור הביתה.
בלילה האחרון אמר הנסיך לטייס: “אל תעצב. כשתביט בכוכבים בלילה, דע שבאחד מהם אני צוחק — וכל הכוכבים יצחקו איתך.” ואז, בשקט, הוא נעלם — חזר לכוכב הקטן שלו, אל השושנה ואל השקיעות היפות.
הטייס תיקן את מטוסו וחזר הביתה, אבל הוא לעולם לא שכח את הנסיך הקטן. ובלילות, כשהוא מביט בכוכבים, הוא שומע צחוק עדין ורחוק — ויודע שהנסיך שומר על השושנה שלו באהבה.