ולפעמים, בלילות סוערים, כשהגשם דופק על החלונות, מספרת המלכה לילדיה את הסיפור על האפונה הקטנה. והילדים צוחקים ושואלים: “אמא, באמת הרגשת אותה?” והיא עונה בחיוך: “כל לילה מחדש.”
בלילה הראשון אחרי החתונה, הנסיכה ישנה במיטה הכי רכה בארמון — בלי אפונה, בלי מזרנים מיותרים. היא ישנה עמוק ומתוק, וחלמה חלומות נעימים. בבוקר אמרה לנסיך בחיוך: “עכשיו אני יודעת מה זה לישון טוב באמת.” והנסיך צחק: “כל מה שהיית צריכה זה מיטה רגילה ולב אוהב.”
הנסיך טייל בעולם חודשים ארוכים. הוא פגש נסיכה שידעה לשיר יפה — אבל צחקה על אנשים אחרים. פגש נסיכה עשירה מאוד — אבל היא הייתה גאוותנית וקרה. פגש נסיכה חכמה — אבל היא דיברה רק על עצמה כל הזמן. “אף אחת לא אמיתית,” נאנח הנסיך, וחזר הביתה עצוב ומאוכזב.
בליל הסערה, כשהנערה הרטובה עמדה בפתח הארמון, המשרתים רצו לגרש אותה החוצה. אבל הנסיך ראה את עיניה הטובות ואמר: “הכניסו אותה! תנו לה בגדים חמים ואוכל חם.” הוא לא ידע שהיא נסיכה — הוא פשוט היה אדם טוב לב. ואולי, דווקא בגלל זה, הפך הלילה הזה לקסום.
החתונה הייתה שמחה גדולה! כל הממלכה חגגה שלושה ימים רצופים. והנסיכה — שמעולם לא שכחה את ליל הסערה ההוא — תמיד דאגה לעניים ולעוברי אורח. כי מי שיודע מה זה להיות רטוב וקר בחוץ — יודע לתת חום לאחרים.
היה פעם נסיך שחיפש נסיכה אמיתית להתחתן איתה. הוא טייל בכל העולם, פגש נסיכות רבות ויפות — אבל תמיד היה משהו לא בסדר. “איך אדע שהיא נסיכה אמיתית?” דאג הנסיך. אמו המלכה חייכה חיוך מסתורי: “אל תדאג, בני. יש לי רעיון.”
לילה אחד, בסערה גדולה עם גשם שוטף ורעמים, נשמעה דפיקה חזקה בשער הארמון! בפתח עמדה נערה רטובה כולה, עם מים נוטפים משערה ומבגדיה. “אני נסיכה!” אמרה בקול רועד. “המרכבה שלי התהפכה בסערה!” היא נראתה... לא ממש כמו נסיכה.
המלכה הזקנה הביטה בה היטב וחייכה חיוך מסתורי. “בואי, ילדה,” אמרה בחום, “נכין לך מיטה חמה.” אבל בלבה חשבה: “עכשיו נבדוק אם את באמת נסיכה!”
המלכה לקחה עֲדָשָׁה קטנה אחת — אפונה יבשה! — והניחה אותה על קרש המיטה. מעליה שמה עשרים מזרנים עבים, ומעליהם עשרים שמיכות פוך רכות ונעימות! “לילה טוב!” אמרה ויצאה.
בבוקר שאלה המלכה: “איך ישנת, יקירתי?” הנסיכה ענתה בכנות: “נורא! לא עצמתי עין כל הלילה! היה משהו קשה במיטה — כל גופי כואב וסגול!”
המלך, המלכה והנסיך הביטו זה בזה בשמחה גדולה: רק נסיכה אמיתית — רגישה ועדינה כל כך — יכולה להרגיש אפונה קטנה דרך עשרים מזרנים! הנסיך התחתן איתה מיד, והם חיו באושר ובאהבה.
ואת האפונה? שמו אותה במוזיאון המלכותי, שם היא נמצאת עד היום — אלא אם כן מישהו לקח אותה...