פעם חי טוחן זקן עם שלושת בניו. כשהטוחן נפטר, הבן הבכור קיבל את הטחנה, האמצעי קיבל את החמור — והבן הצעיר, ז'אן, קיבל... חתול.
״מה אעשה עם חתול?״ נאנח ז'אן. ״אחיי קיבלו דברים שווים, ואני קיבלתי חתול!״
אבל החתול הזה לא היה חתול רגיל. הוא קד קידה אלגנטית ואמר בקול רציני: ״אדוני, אל תתייאש! תן לי רק זוג מגפיים ושק — ואראה לך מה חתול חכם יכול לעשות!״
ז'אן, שלא היה לו מה להפסיד, קנה לחתול מגפי עור יפים. החתול נעל אותם בגאווה, תלה שק על כתפו — ויצא לדרך!
החתול הסביר את תוכניתו: ״אדוני, בעולם הזה מכבדים רק עשירים. אם נגרום למלך לחשוב שאתה מרקיז עשיר — הוא יכבד אותך! ואני אדאג לכל השאר. רק תסמוך עליי ותעשה מה שאומר לך.״ ז'אן, שלא היה לו מה להפסיד, הסכים.
החתול החכם הלך ליער, פיזר גרגרי חיטה בשק, והתחבא. ארנב שמן נכנס לאכול — סגר החתול את השק! הוא לקח את הארנב לארמון המלך ואמר: ״מתנה מאדוני, המרקיז דה קרבאס!״ (כך הוא קרא לז'אן.)
המלך התרשם. יום אחרי יום הביא החתול מתנות: ארנבים, שלווים, דגים — תמיד ״מהמרקיז דה קרבאס״. המלך כבר סיפר לכולם על המרקיז המסתורי והעשיר.
יום אחד שמע החתול שהמלך ובתו הנסיכה יוצאים לטיול במרכבה ליד הנהר. הוא רץ לז'אן ואמר: ״מהר! התפשט וקפוץ לנהר!״ ז'אן, שסמך על החתול, עשה כדבריו.
כשהמרכבה המלכותית התקרבה, צעק החתול: ״הצילו! המרקיז דה קרבאס טובע! גנבו את בגדיו!״ המלך, ששמח לעזור ל״מרקיז״, נתן לו בגדי משי מלכותיים. הנסיכה הביטה בז'אן היפה — והתאהבה מיד!
החתול רץ קדימה. הוא הגיע לשדות ואמר לקוצרים: ״כשהמלך ישאל של מי השדות — אמרו: של המרקיז דה קרבאס! או ש...״ והוא ליטף את טפריו. הקוצרים המפוחדים הסכימו.
טירת הענק הייתה ענקית כמוהו: דלתות בגובה שלושה מטרים, שולחנות כמו מגרשי כדורגל, וריח של... ובכן, ריח של ענק. החתול נכנס פנימה בצעדים שקטים, המגפיים שלו לא השמיעו קול על רצפת האבן.
המלך עבר ושאל: ״של מי השדות האלה?״ — ״של המרקיז דה קרבאס, הוד מלכותך!״ ענו כולם. המלך התרשם עוד יותר.
לבסוף הגיע החתול לטירה מפוארת של ענק אכזרי. ״שמעתי שאתה קוסם אדיר,״ אמר החתול בערמומיות, ״שיכול להפוך לכל חיה! זה נכון?״ — ״כמובן!״ התגאה הענק והפך לאריה ענק!
״מרשים!״ אמר החתול. ״אבל... לחיה קטנה כמו עכבר בטח אינך יכול להפוך. זה קשה מדי.״ — ״קשה?!״ נעלב הענק, ומיד הפך לעכבר קטן. ובאותו רגע — טרף! החתול קפץ ובלע אותו!
כשהמלך, הנסיכה וז'אן הגיעו, החתול קיבל אותם בפתח הטירה: ״ברוכים הבאים לטירתו של המרקיז דה קרבאס!״
המלך היה המום מהעושר. הנסיכה וז'אן התאהבו עוד יותר. הם התחתנו בחגיגה גדולה — והחתול? הוא הפך לשר המכובד של הממלכה, ומעולם לא צד עכברים שוב. טוב, כמעט מעולם.