פעם חיה נערה מתוקה בשם סינדרלה. אמא שלה נפטרה כשהייתה קטנה, ואבא שלה התחתן שוב. אבל זמן קצר אחר כך גם אבא נפטר, וסינדרלה נשארה לבד עם אמה החורגת ושתי אחיותיה החורגות — שהיו גאות, עצלניות ומרושעות.
האם החורגת הפכה את סינדרלה למשרתת בביתה שלה: היא ניקתה, בישלה וכיבסה מהבוקר עד הלילה, וישנה על מזרן קש ליד האח. האחיות צחקו עליה וקראו לה ״סינדרלה״ בגלל האפר (סינדר) שכיסה את בגדיה.
אבל סינדרלה לא איבדה את טוב ליבה. היא הייתה אדיבה לכולם — גם לעכברים הקטנים ולציפורים, שהפכו לחבריה הטובים.
יום אחד הגיעה הזמנה חגיגית: הנסיך עורך נשף גדול בארמון, וכל נערות הממלכה מוזמנות! האחיות החורגות התרגשו וקנו שמלות חדשות. סינדרלה התחננה: ״גם אני רוצה לבוא!״ אבל האם החורגת צחקה: ״את? עם הבגדים המלוכלכים האלה? תישארי לנקות!״
האחיות בילו שעות מול המראה, רבות על שמלות ותסרוקות. ״הנסיך יבחר בי!״ צעקה האחת. ״לא, בי!״ צעקה השנייה. הן ציוו על סינדרלה לגהץ, לתפור ולצחצח — והיא עשתה הכול בשקט, בלי להתלונן.
בלילה, אחרי שהמשפחה נסעה לנשף, סינדרלה ישבה ליד האח ובכתה. לפתע הופיע אור נוצץ — ומולה עמדה הפיה הטובה שלה! ״אל תבכי, ילדה מתוקה,״ אמרה הפיה. ״את תלכי לנשף!״
הפיה נופפה בשרביט הקסמים: דלעת הפכה לכרכרה מוזהבת, עכברים הפכו לסוסים, וסמרטוטי סינדרלה הפכו לשמלת נשף כחולה ומנצנצת. על רגליה — נעלי זכוכית עדינות.
״זכרי,״ הזהירה הפיה, ״הקסם יפוג בחצות בדיוק. חזרי הביתה לפני כן!״
הפיה הוציאה דלעת מהגינה — פוף! — והיא הפכה לכרכרה מוזהבת עם סוסים לבנים. שני עכברים הפכו לרכב חביב, וכלב המחמד הפך לשומר הכרכרה. סינדרלה הביטה במראה ולא האמינה: מולה עמדה נסיכה אמיתית!
בנשף, כולם עצרו את נשימתם כשסינדרלה נכנסה. הנסיך התאהב בה מיד ורקד איתה כל הערב. הם צחקו ודיברו, והזמן עף — עד שסינדרלה שמעה את השעון מצלצל: חצות!
היא רצה מהארמון, ובמדרגות — אבדה אחת מנעלי הזכוכית! הכרכרה הפכה שוב לדלעת, והיא חזרה הביתה לפני שהמשפחה שבה.
הנסיך, שהתאהב בנערה המסתורית, הכריז: ״אתחתן עם הנערה שנעל הזכוכית תתאים לרגלה!״ שליחיו עברו בכל הממלכה. כשהגיעו לבית של סינדרלה, האחיות דחפו את רגליהן בכוח — אבל הנעל הייתה קטנה מדי.
הנסיך לא עזב את ידה כל הערב. הם רקדו ואלס אחרי ואלס, צחקו וסיפרו זה לזו סיפורים. ״איך קוראים לך, נסיכה מסתורית?״ שאל הנסיך. ״זה סוד,״ חייכה סינדרלה — ואז שמעה את השעון מצלצל חצות!
אז סינדרלה, בשקט ובחיוך, מדדה את הנעל — והיא התאימה בדיוק! מהכיס היא שלפה את הנעל השנייה. הנסיך זיהה מיד את אהובתו.
סינדרלה והנסיך התחתנו בחגיגה מפוארת. היא סלחה לאמה החורגת ולאחיותיה, כי ליבה היה מלא בטוב — והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.