עמוק עמוק מתחת למים, בממלכת הים הכחולה, חיה בתולת ים קטנה בשם לילית. היו לה שיער ארוך בצבע אדמוני, זנב דג מבריק, עיניים סקרניות — וחלום אחד גדול: לראות את עולם בני האדם.
״הים הוא הבית שלנו,״ אמרה לה סבתא החכמה, ״אבל לבנות ים אסור לעלות לפני הים עד גיל חמש עשרה.״ לילית ספרה את הימים וחיכתה בסבלנות.
ממלכת הים הייתה יפהפייה: ארמונות מאלמוגים ורודים, גנים של אצות ירוקות, ודגים צבעוניים ששחו בין החלונות. לילית גרה שם עם אביה, מלך הים, חמש אחיותיה הגדולות, וסבתא החכמה שידעה את כל סיפורי הים.
ביום הולדתה החמש עשרה, עלתה לילית לראשונה לפני המים. השמש זרחה, השחפים עפו — והיא ראתה ספינה גדולה ויפה. על הסיפון עמד נסיך צעיר, וחגגו לו יום הולדת עם מוזיקה וריקודים.
לפתע התחילה סערה איומה! גלים ענקיים הטביעו את הספינה, והנסיך נפל למים. לילית, בלי לחשוב פעמיים, צללה והצילה אותו — היא משכה אותו לחוף, הניחה את ראשו על החול, וחיכתה עד שנשם שוב.
כשהנסיך פקח את עיניו, לילית מיהרה להתחבא מאחורי סלע — כי בנות ים לא יכולות להיראות. הנסיך ראה רק נסיכה מהארמון שעברה שם, וחשב שהיא הצילה אותו.
לילית חזרה לים עצובה. היא התאהבה בנסיך הטוב, ורצתה כל כך להיות איתו. היא הלכה למכשפת הים העתיקה וביקשה עזרה.
מערת המכשפה הייתה חשוכה ומפחידה: קירות שחורים, נרות ירוקים, וצלופחים ששחו סביב. המכשפה עצמה הייתה זקנה עם שיער כמו אצות, אבל עיניה היו עצובות. ״אף אחד לא בא לבקר אותי,״ לחשה, ״כולם פוחדים ממני.״ ולילית, למרות הפחד, ריחמה עליה.
״אוכל לתת לך רגליים,״ לחשה המכשפה, ״אבל תצטרכי לוותר על הקול היפה שלך. וזכרי — אם הנסיך לא יזהה את טוב ליבך, תצטרכי לחזור לים לנצח.״ לילית הסכימה מיד — האהבה הייתה חשובה לה יותר מכול.
לילית עלתה לחוף עם רגליים, אבל בלי קול. הנסיך מצא אותה, ריחם על הנערה השקטה, ולקח אותה לארמון. היא לא יכלה לדבר, אבל היא חייכה, רקדה ושיחקה עם ילדי הארמון — וכולם אהבו אותה.
יום אחד טיילו הנסיך ולילית על החוף, וסערה קטנה הפתיעה ספינת דייגים. לילית, בלי לחשוב, קפצה למים — ושחתה כמו בתולת ים אמיתית! היא הצילה את הדייגים והחזירה אותם לחוף.
הנסיך הביט בה בתדהמה — ואז הבין הכול! ״זו את!״ קרא. ״את הצלת אותי אז בסערה הגדולה! ידעתי שיש בך משהו מיוחד!״
באותו רגע נשבר כישוף המכשפה — קולה של לילית חזר אליה! היא סיפרה לנסיך את כל הסיפור, והוא חיבק אותה ואמר: ״טוב הלב שלך חזק מכל קסם.״
המכשפה, שראתה את האהבה והחברות האמיתית, חייכה לראשונה זה שנים ובירכה אותם. ומאז, לילית חיה בין שני העולמות: עם חבריה בים ועם חבריה ביבשה — כי לב שאוהב באמת תמיד מוצא את הדרך.