בחווה ירוקה ליד האגם, ישבה אמא ברווזה על הקן וחיכתה שהביצים יבקעו. אחת אחרי השנייה בקעו אפרוחים צהובים וחמודים — ציוץ, ציוץ! אבל הביצה הגדולה והאפורה ביותר עדיין לא בקעה.
לבסוף, קראק! — בקע גם הוא. אבל האפרוח שיצא היה שונה מכולם: גדול, אפור ומגושם. ״איזה ברווזון מכוער!״ צחקו האפרוחים האחרים. אפילו אמא ברווזה הייתה מופתעת, אבל היא אהבה אותו בכל זאת.
החווה הייתה מקום שמח: תרנגולות ניקרו גרעינים, חזירים התפלשו בבוץ, כבשים פעו בשדה — והברווזים שחו באגם הקטן. כולם חיכו בקוצר רוח לבקיעת הביצים של אמא ברווזה.
הימים עברו, וכולם הציקו לברווזון האפור: התרנגולות ניקרו אותו, הברווזים דחפו אותו, ואפילו הילדה הקטנה של האיכר צחקה עליו. ״למה אני כל כך שונה?״ בכה הברווזון בלילות. ״למה אף אחד לא אוהב אותי?״
יום אחד הוא החליט לברוח. הוא הלך והלך, עד שהגיע לאגם גדול. שם הוא פגש ברווזי בר, אווזים — אבל כולם צחקו עליו גם כן. הוא המשיך לבדו, עצוב ובודד.
הגיע החורף. שלג ירד, האגם קפא, והברווזון הקטן כמעט קפא מקור. איכר טוב לב מצא אותו, לקח אותו לביתו החם והאכיל אותו. אבל גם שם החתול והתרנגולת הציקו לו, והוא ברח שוב.
ואז הגיע האביב! השמש זרחה, הפרחים פרחו, והאגם הפשיר. הברווזון, שכבר גדל, פרש את כנפיו — והופתע לגלות שהן גדולות וחזקות!
הלילות היו ארוכים וקרים. הברווזון התכרבל בין עלים יבשים ורעד. לפעמים הוא חלם על האגם החמים של הקיץ, ולפעמים הוא פשוט בכה בשקט ושאל: ״למה אני כל כך שונה מכולם?״ אבל הוא לא ויתר — הוא המשיך לצעוד קדימה.
לפתע הוא ראה במים שלושה עופות לבנים ומלכותיים — ברבורים! ״איזה יפים הם,״ חשב בעצב. ״הם בוודאי יצחקו עלי גם כן. אבל לא אכפת לי — אעוף אליהם בכל זאת.״
הוא פרש כנפיים ועף אליהם. הברבורים קיבלו אותו בשמחה! ואז הוא הביט למטה, אל השתקפותו במים — ולא האמין למראה עיניו!
כשהברבורים ראו אותו מתקרב, הם לא צחקו ולא גירשו אותו. להפך — הם פרשו כנפיים בברכה, כאילו אמרו: ״ברוך הבא הביתה, אחינו!״ והברווזון הרגיש לראשונה בחייו — שייך.
מהמים הביט בו... ברבור צעיר ויפהפה! עם צוואר ארוך ואלגנטי ונוצות לבנות כשלג. הוא לא היה ברווזון מכוער מעולם — הוא היה ברבור!
והברבור הצעיר חי מאז באושר עם משפחתו החדשה. הוא למד לעוף גבוה מעל העננים, לשחות באגמים צלולים — ולעולם, לעולם לא צחק על מי ששונה ממנו. כי הוא זכר היטב איך זה מרגיש.
הברבורים האחרים שחו סביבו בשמחה, והילדים על החוף קראו: ״תראו! הברבור הצעיר הוא היפה מכולם!״ והברבור הצעיר, שזכר את כל העצב, חשב בליבו: ״מעולם לא חלמתי שיהיה לי כל כך טוב — כשהייתי הברווזון המכוער!״