יום כיפור חל בי' בתשרי, עשרה ימים אחרי ראש השנה. זהו היום הקדוש ביותר בלוח העברי. התורה אומרת עליו: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו. ביום הזה ה' מוחל לנו, ואנחנו מתחילים דף חדש ונקי.
הסיפור של יום כיפור מתחיל לפני שנים רבות, בימי משה. אחרי חטא העגל, עלה משה להר סיני והתפלל ארבעים יום וארבעים לילה. בי' בתשרי ירד משה מההר עם הלוחות השניים, ובישר לעם שה' סלח להם. מאז, י' בתשרי הוא יום הסליחה של עם ישראל.
ביום כיפור לא אוכלים ולא שותים במשך כ-25 שעות. גם לא נועלים נעלי עור, לא מתרחצים ולא שמים בושם. ילדים קטנים לא צמים, אבל גם הם מרגישים את האווירה המיוחדת: בתי הכנסת מלאים, כולם לבושים לבן, ושקט מיוחד שורר בכל מקום.
רוב היום מבלים בתפילה. אומרים וידוי, כלומר מודים בחטאים, ומכים על הלב. לא מכים חזק, אלא טפיחה קלה, כסמל לחרטה. אומרים סליחות, קוראים תהילים, ומבקשים מה' סליחה על כל מה שעשינו לא טוב בשנה שעברה.
אבל חשוב לדעת: יום כיפור מכפר רק על חטאים שבין אדם לה'. על חטאים שבין אדם לחברו, כמו שפגענו במישהו או העלבנו, צריך לבקש סליחה מהאדם עצמו. לכן לפני יום כיפור מתפייסים עם חברים, עם אחים ועם ההורים, ואומרים: סליחה.
במנחה של יום כיפור קוראים את ספר יונה, על הנביא שברח והדג הגדול, ועל אנשי נינוה שחזרו בתשובה. הספר מלמד אותנו שה' מקבל תשובה מכל אדם, בכל מקום, תמיד. בסוף היום, בתפילת נעילה, תוקעים בשופר תקיעה אחת ארוכה, וכולם מרגישים נקיים ושמחים, כמו אחרי מקלחת לנשמה.