יום העצמאות חל בה' באייר, והוא יום ההולדת של מדינת ישראל. לפני כמעט 2,000 שנה החריבו הרומאים את בית המקדש השני, ועם ישראל יצא לגלות ארוכה בכל העולם. אבל היהודים לא שכחו את ארצם: בכל תפילה אמרו לשנה הבאה בירושלים, ובכל דור חלמו לשוב.
בסוף המאה ה-19 קם בנימין זאב הרצל, והקים את התנועה הציונית. הוא אמר: אם תרצו, אין זו אגדה. יהודים החלו לעלות לארץ, לייבש ביצות, לנטוע פרדסים, לבנות ערים כמו תל אביב, ולהחיות את השפה העברית.
אחרי השואה הנוראה, שבה נרצחו שישה מיליון יהודים, הבין העולם שעם ישראל צריך בית משלו. באו"ם הצביעו על הקמת מדינה יהודית, וביום שישי, ה' באייר תש"ח, עמד דוד בן גוריון במוזיאון בתל אביב וקרא את מגילת העצמאות. הוא הכריז: אנו מכריזים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הקהל פרץ בשירה ובדמעות של שמחה.
מיד אחרי ההכרזה פרצה מלחמת העצמאות. צבאות ערב תקפו את המדינה הצעירה, אבל עם ישראל, עם צבא קטן ואמונה גדולה, ניצח. מאז נלחמה ישראל במלחמות רבות, ובכל פעם עמדה על נפשה וניצחה.
ערב יום העצמאות מתחיל בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. שנים עשר אזרחים, המסמלים את שנים עשר השבטים, מדליקים משואות ומספרים את סיפורם. אחר כך יש זיקוקים בכל הארץ, וביום עצמו: מנגלים בפארקים, טיולים בטבע, מטס של חיל האוויר, וחגיגות בכל עיר.
יום לפני יום העצמאות חל יום הזיכרון לחללי צה"ל. אנחנו עומדים דום בצפירה, זוכרים את מי שנתנו את חייהם כדי שתהיה לנו מדינה, ורק אחר כך חוגגים. כי השמחה שלנו בנויה על ההקרבה שלהם. יום העצמאות מזכיר לנו שהחלום של דורות התגשם, ושאנחנו הדור שזכה לחיות אותו.