פעם, בבית קטן בלב היער, גרו שלושה דובים: אבא דוב גדול, אמא דובה בינונית, ודובון קטן וחמוד.
בוקר אחד בישלה אמא דובה דייסה חמה וטעימה. היא מזגה לשלוש קערות: קערה גדולה לאבא דוב, קערה בינונית לעצמה, וקערה קטנה וחמודה לדובון.
אבא דוב היה גדול וחזק, עם קול עמוק כמו רעם. אמא דובה הייתה עדינה ואוהבת, והדובון הקטן היה שובב ומתוק — הוא אהב דבש יותר מכל דבר בעולם, ותמיד השאיר טיפות דבש על האף שלו.
״הדייסה חמה מדי,״ אמר אבא דוב. ״בואו נצא לטיול קצר ביער, וכשנחזור היא תתקרר.״ ושלושת הדובים יצאו מהבית, ושכחו לנעול את הדלת.
באותו זמן טיילה ביער ילדה קטנה עם שיער זהוב ומתולתל. כולם קראו לה זהבה. היא ראתה את הבית הקטן, דפקה בדלת — אבל אף אחד לא ענה. היא דחפה את הדלת, והיא נפתחה!
זהבה אהבה לטייל ביער לבד. היא הכירה כל פרח וכל עץ, והחיות היו חברות שלה: הסנאים נתנו לה אגוזים, והציפורים שרו לה שירים. אבל אמא שלה תמיד הזהירה: ״אל תתרחקי יותר מדי, מתוקה!״
על השולחן עמדו שלוש קערות דייסה. זהבה הייתה רעבה, אז טעמה מהקערה הגדולה: ״חם מדי!״ טעמה מהקערה הבינונית: ״קר מדי!״ טעמה מהקערה הקטנה: ״מושלם!״ — ואכלה את כולה.
אחר כך היא רצתה לשבת. היא ישבה על הכיסא הגדול: ״גבוה מדי!״ על הכיסא הבינוני: ״רחב מדי!״ על הכיסא הקטן — קראק! הוא נשבר! ״אופס,״ אמרה זהבה.
היא עלתה לחדר השינה וראתה שלוש מיטות. היא שכבה על המיטה הגדולה: ״קשה מדי!״ על המיטה הבינונית: ״רכה מדי!״ על המיטה הקטנה: ״מושלמת!״ — והיא נרדמה מיד.
בדיוק אז חזרו שלושת הדובים מהטיול. אבא דוב הביט בקערה שלו ונהם: ״מישהו טעם מהדייסה שלי!״ אמא דובה אמרה: ״מישהו טעם מהדייסה שלי!״ והדובון הקטן בכה: ״מישהו אכל את כל הדייסה שלי!״
הם ראו את הכיסא השבור, עלו לחדר השינה — ושם, במיטה של הדובון, ישנה ילדה קטנה עם שיער זהוב!
הדובים עמדו סביב המיטה הקטנה והביטו בילדה הישנה. ״היא כל כך קטנה ומתוקה,״ לחשה אמא דובה. ״אבל היא אכלה מהאוכל שלנו בלי רשות,״ נהם אבא דוב. הדובון רק הביט בה בעיניים גדולות ולא אמר מילה.
״מישהו ישן במיטה שלי!״ לחש הדובון. זהבה התעוררה, ראתה שלושה דובים מביטים בה — נבהלה, קפצה מהמיטה, רצה במורד המדרגות, יצאה מהדלת ורצה הביתה בלי לעצור!
זהבה רצה כל הדרך הביתה, והבטיחה לעצמה שלעולם לא תיכנס שוב לבית של מישהו בלי רשות. כשהגיעה, היא סיפרה לאמא הכול — ואמא חיבקה אותה ואמרה: ״טוב שחזרת בשלום, מתוקה. עכשיו את יודעת למה חשוב לבקש רשות.״
ושלושת הדובים? הם תיקנו את הכיסא, בישלו דייסה חדשה, ומאז תמיד זכרו לנעול את הדלת.