והתרנגולת מטילת ביצי הזהב? היא חיה שנים רבות בחצר של ג’ק ואמו, וכל בוקר הטילה ביצה אחת נוצצת. אבל ג’ק כבר לא חלם על אוצרות — הוא חלם על הרפתקאות חדשות, תמיד עם חוכמה לצד האומץ.
אמו של ג’ק, שראתה את בנה חוזר בריא ושלם, חיבקה אותו חזק. “הזהב נחמד,” אמרה, “אבל אתה חשוב לי יותר מכל האוצרות שבעולם.” ג’ק הבין באותו רגע שההרפתקה הגדולה ביותר שלו לא הייתה מעל העננים — אלא לחזור הביתה בשלום, אל מי שאוהב אותו.
כעבור ימים אחדים טיפס ג’ק שוב על הגבעול — הפעם בזהירות רבה יותר. הוא חיכה שהענק יירדם אחרי ארוחתו, ואז גנב שק מלא מטבעות זהב! “עם זה אמא לא תדאג עוד לעולם,” חשב בשמחה, וגלש למטה. אבל העושר החדש לא סיפק אותו — הוא רצה עוד הרפתקה אחת.
בפעם השלישית שמע ג’ק את הנבל הזהב מנגן מעצמו שיר עצוב ויפה. כשתפס אותו בידיו, צעק הנבל בקול: “אדון! אדון! גנב!” — והעיר את הענק משנתו! ג’ק רץ בכל כוחו, הנבל בידו, והענק דלק אחריו במורד הגבעול — עד שג’ק כרת את הגבעול בגרזן והציל את חייו ואת אמו.
ג’ק ואמו גרו בבקתה קטנה והיו עניים מאוד. יום אחד אמרה אמו: “ג’ק, קח את הפרה שלנו לשוק ומכור אותה. אנחנו חייבים כסף לאוכל.” ג’ק יצא לדרך עם הפרה הטובה.
בדרך פגש ג’ק איש זקן ומוזר. “תן לי את הפרה,” אמר האיש בחיוך מסתורי, “ואתן לך בתמורה חמישה גרגירי אפון קסומים!” ג’ק חשב שזה עסק מצוין, נתן את הפרה — וחזר הביתה שמח עם האפונים בכיס.
אמו כעסה מאוד! “מכרת את הפרה היחידה שלנו תמורת שעועית?!” היא השליכה את הגרגירים מהחלון בכעס, ושלחה את ג’ק לישון בלי ארוחת ערב. אבל בלילה קרה קסם: הגרגירים נבטו, וגבעול ענק צמח וצמח — עד השמיים!
בבוקר טיפס ג’ק על הגבעול — גבוה, גבוה, מעל העננים! שם, בין העננים, עמדה טירה ענקית. ג’ק נכנס פנימה בזהירות וראה... ענק מפחיד! “פִי-פַיי-פוֹ-פַם!” שאג הענק בקול רועם. “אני מריח בשר של בן אדם!” ג’ק מיהר להתחבא בתוך תנור גדול.
הענק ספר את מטבעות הזהב שלו, אכל ארוחה ענקית, ואז הוציא תרנגולת ואמר לה: “הטילי!” — והתרנגולת הטילה ביצת זהב נוצצת! אחר כך ניגן הענק בנבל זהב, והמוזיקה הרדימה אותו. ג’ק יצא מהתנור בשקט, תפס את התרנגולת ואת הנבל — וברח מהר!
“פִי-פַיי-פוֹ-פַם!” הענק התעורר בזעם ורדף אחרי ג’ק! ג’ק גלש במהירות במורד הגבעול, וכשהגיע למטה צעק לאמו: “תביאי גרזן, מהר!” הוא כרת את הגבעול הענק — והענק נפל יחד איתו! ג’ק ואמו היו בטוחים.
התרנגולת הטילה ביצת זהב כל בוקר, וג’ק ואמו כבר לא היו עניים לעולם. אבל ג’ק למד לקח חשוב: אומץ בלי חוכמה הוא מסוכן. הוא ניצח כי חשב מהר, תכנן בחוכמה — ולא הסתמך רק על האומץ.