פעם חיו זוג צעיר שציפו לתינוק. ליד ביתם היה גן קסום של מכשפה, מלא בירקות ופירות. יום אחד האישה הרה ראתה מהחלון צמח רענן בשם רפונזל, והתאווה אליו כל כך עד שחלתה.
בעלה, שדאג לה, התגנב בלילה לגן וקטף מעט רפונזל. אבל המכשפה תפסה אותו! ״גנב!״ צעקה. ״תשלם על זה — כשהתינוק ייוולד, תמסור אותו לי!״ וההורים המבוהלים הסכימו.
כשהתינוקת נולדה — יפהפייה עם עיניים ירוקות — באה המכשפה, לקחה אותה וקראה לה רפונזל, על שם הצמח.
רפונזל גדלה להיות נערה מקסימה עם השיער הארוך והיפה בעולם — זהוב, מבריק, וארוך כל כך שהגיע עד הרצפה! אבל המכשפה, שפחדה שהעולם ייקח אותה, כלאה אותה במגדל גבוה בלב היער — מגדל בלי דלת ובלי מדרגות, רק חלון קטן בראשו.
כל יום הייתה המכשפה באה, עומדת למטה וקוראת: ״רפונזל, רפונזל, שלשלי את שערך!״ ורפונזל הייתה משלשלת את שערה הארוך, והמכשפה טיפסה עליו כמו על חבל.
המגדל היה גבוה כל כך שציפורים עפו מתחת לחלון. בפנים הייתה מיטה קטנה, שולחן, וכיסא — וזהו. רפונזל בילתה את ימיה בסירוק שערה הארוך, בציור פרחים על הקירות, ובשירה — שירה כל כך יפה, עד שהזאבים ביער היו עוצרים להקשיב.
רפונזל הייתה עצובה ובודדה. הדבר היחיד ששימח אותה היה לשיר — וקולה היה כל כך יפה, שהציפורים היו באות להקשיב.
יום אחד עבר ביער נסיך צעיר. הוא שמע שירה קסומה, התקרב למגדל — וראה את הנערה היפהפייה בחלון. הוא התאהב מיד! הוא חיכה שהמכשפה תלך, ואז קרא גם הוא: ״רפונזל, רפונזל, שלשלי את שערך!״
רפונזל הופתעה, אבל השלשלה את שערה. הנסיך טיפס, והם נפגשו לראשונה. הם דיברו שעות, צחקו, והפכו לחברים הכי טובים. הנסיך הבטיח: ״אוציא אותך מכאן, רפונזל. העולם מחכה לך!״
אבל יום אחד רפונזל, בתמימותה, סיפרה למכשפה: ״את כבדה הרבה יותר מהנסיך כשהוא מטפס על השיער שלי!״ המכשפה זעמה! היא גזרה את שערה הארוך של רפונזל וגירשה אותה למדבר רחוק.
המכשפה רתחה מזעם! ״איך העזת להכניס זר למגדל?!״ צעקה, וגזרה את השיער הארוך במספריים גדולות — סניפ, סניפ! — עד שנשארו רק קצוות קצרים. ״עכשיו תראי איך תברחי!״ היא גררה את רפונזל הבוכייה אל תוך הלילה החשוך.
כשהנסיך בא בערב וקרא, המכשפה השלשלה את השיער הגזור. הוא טיפס — ונפל למטה אל תוך שיח קוצים, שפצע את עיניו והוא התעוור!
הנסיך העיוור נדד ביער, קורא לרפונזל. יום אחד, במדבר, הוא שמע שירה מוכרת... זו הייתה היא! הוא רץ לקולה, והם נפלו זה לזרועות זו ובכו מאושר.
הם הלכו יחד לאטם, יד ביד, דרך המדבר אל היער ומשם אל הממלכה. כשהגיעו, כל אנשי הממלכה יצאו לקבל את פניהם בשירה ובמחולות — כי האגדה על הנערה עם השיער הארוך הגיעה גם אליהם.
דמעותיה של רפונזל נפלו על עיניו — ובקסם האהבה, הוא ראה שוב! הם חזרו יחד לממלכה, התחתנו, וחיו באושר. ורפונזל? שערה צמח מחדש — אבל הפעם היא הייתה חופשייה ללכת לאן שתרצה.