פעם, בעיירה קטנה באיטליה, גר נגר זקן וטוב לב בשם ג'פטו. הוא היה בודד מאוד, ויום אחד גילף מעץ בובת ילד יפהפייה. ״הלוואי שהיית ילד אמיתי,״ לחש, ״לא הייתי בודד לעולם.״
בלילה, הפיה הכחולה הטובה שמעה את משאלתו. היא נופפה בשרביטה — והבובה פקחה עיניים! ״אני חי!״ קרא פינוקיו בשמחה וקפץ מהשולחן.
סדנתו של ג'פטו הייתה מלאה בצעצועי עץ: סוסים, רכבות, בובות רוקדות. אבל דבר אחד היה חסר לו — ילד אמיתי לאהוב. כל ערב הוא הביט בתמונה של אשתו המנוחה ואמר: ״לו רק היה לי ילד...״
״פינוקיו,״ אמרה הפיה, ״אם תהיה ילד טוב, אמיץ וכנה — תהפוך יום אחד לילד אמיתי.״ והיא מינתה את הצרצר החכם, ג'ימיני, לשמש לו כמצפון ולשמור עליו.
למחרת שלח ג'פטו את פינוקיו לבית הספר. אבל בדרך פגש פינוקיו שועל וחתול ערמומיים, ששכנעו אותו ללכת איתם לקרקס במקום. ״תהיה כוכב!״ אמרו.
בקרקס גילה פינוקיו שמרמים אותו — בעל הקרקס כלא אותו בכלוב! רק בזכות הפיה הוא ברח, והיא הזהירה אותו: ״פינוקיו, שקרים רק מסבכים את העניינים.״
אבל פינוקיו לא למד. כשהפיה שאלה אותו מה קרה, הוא התחיל לשקר: ״לא הלכתי לקרקס... לא פגשתי שועל...״ — ועם כל שקר, האף שלו גדל וגדל, עד שהפך לענף ארוך!
אי המשחקים היה גן עדן לילדים שובבים: סוכריות בכל פינה, משחקים בלי סוף, ואף אחד לא אמר להם מה לעשות! אבל לאט לאט, הילדים ששכחו את הבית ואת הלימודים התחילו לגדל אוזניים ארוכות... ואפים... וזנבות! פינוקיו הביט במראה, ראה אוזני חמור — וברח בצרחות!
״האף שלך גדל כשאתה משקר!״ צחק הצרצר. פינוקיו הבטיח: ״מעכשיו רק אמת!״ — והאף חזר לקדמותו.
אחר כך פינוקיו הלך עם חברים לאי המשחקים, שם ילדים שובבים הפכו לחמורים! פינוקיו עצמו התחיל לגדל אוזני חמור מרוב שהוא התנהג רע. הוא ברח משם ברגע האחרון, מבטיח להיות ילד טוב.
בדרך הביתה שמע פינוקיו חדשות נוראות: ג'פטו יצא לחפש אותו בסירה — ולווייתן ענק בלע אותו!
פינוקיו, בלי לחשוב פעמיים, קפץ לים ושחה אל הלווייתן. הוא נתן ללווייתן לבלוע גם אותו — ובתוך הבטן החשוכה מצא את ג'פטו, חי ושלם! הם חיבקו זה את זה ובכו מאושר.
בתוך בטן הלווייתן היה חשוך ורטוב, אבל ג'פטו שמר על אש קטנה דולקת. ״אבא!״ קרא פינוקיו, ״מצאתי אותך!״ הם בכו והתחבקו. ״חשבתי שאיבדתי אותך לנצח,״ אמר פינוקיו, ״מבטיח שלעולם לא אברח שוב.״
״אבא, אני מצטער על הכול,״ אמר פינוקיו. ״מעכשיו אהיה ילד טוב וכנה.״ הם הדליקו אש, הלווייתן התעטש — אפּצ'י! — והם עפו החוצה אל החוף!
באותו לילה, כשהם ישנו מחובקים, הגיעה הפיה הכחולה. היא ראתה את האומץ, האהבה והכנות של פינוקיו, נופפה בשרביטה — ובבוקר התעורר ג'פטו ומצא לידו... ילד אמיתי! ״בני! בני האמיתי!״ קרא בדמעות של שמחה.
ומאז, פינוקיו מעולם לא שיקר שוב. כי הוא למד שהאמת, גם כשהיא קשה — תמיד עדיפה.