עלי באבא, שזכר תמיד מאיפה בא, לא שכח את העניים. הוא בנה בית ספר לילדי העיר, חילק אוכל לנזקקים, ועזר לסוחרים קטנים להתחיל עסק. “הזהב במערה לא היה שלי,” היה אומר. “הוא פשוט עבר דרכי אל מי שצריך אותו.” וכך הפך עלי באבא לאהוב על כל אנשי העיר.
אשתו של קאסם רצתה לדעת כמה זהב הביא עלי באבא, וביקשה לשאול מאזניים משכנתה. מרג’אנה החכמה מרחה דבש בתחתית המאזניים — וכשהחזירו אותן, נדבק מטבע זהב אחד לדבש! כך גילתה אשת קאסם את הסוד, וקאסם החמדן מיהר למערה באותו לילה.
אחרי מות קאסם, שלחו השודדים מרגל לבדוק מי גר בביתו של עלי באבא. המרגל שילם כסף כדי לסמן את הדלת בגיר לבן — אבל מרג’אנה החכמה ראתה אותו, וסימנה בגיר את כל הדלתות ברחוב! כשהשודדים באו בלילה, הם לא ידעו איזו דלת היא הנכונה, וחזרו בידיים ריקות.
בעיר רחוקה חיו שני אחים: קאסם העשיר והחמדן, ועלי באבא העני והטוב, שהתפרנס מחטיבת עצים ביער. לעלי באבא הייתה משרתת צעירה בשם מַרְגָ’אנָה, שהייתה חכמה מכל חכמי העיר.
יום אחד, כשעלי באבא חטב עצים ביער, שמע לפתע דהירת סוסים. הוא מיהר להתחבא על עץ גבוה, וראה ארבעים שודדים מפחידים! מנהיגם עמד מול סלע ענק וקרא בקול רם: “היפתח, שומשום!” — והסלע נפתח כמו דלת! השודדים נכנסו עם שללם, ואחר כך יצאו, והסלע נסגר מעצמו.
כשנעלמו השודדים, ירד עלי באבא מהעץ, עמד מול הסלע ולחש ברעד: “היפתח... שומשום!” והסלע נפתח! בתוך המערה ראה עלי באבא אוצרות שלא חלם עליהם: זהב, כסף ואבנים יקרות! הוא לקח רק שלושה שקים — לא יותר — וחזר הביתה בשמחה.
עלי באבא הטוב סיפר לאחיו קאסם את הסוד. קאסם החמדן רץ מיד למערה — אבל הוא רצה לקחת הכל! הוא מילא שקים רבים, וכשרצה לצאת — שכח את מילת הקסם! “היפתח, שעורה! היפתח, חיטה!” צעק בפאניקה, אבל הסלע לא נפתח. השודדים חזרו... וקאסם שילם מחיר כבד על חמדנותו.
השודדים הבינו שמישהו גילה את סוד המערה, והחליטו למצוא אותו ולהענישו. מנהיגם התחפש לסוחר שמן והגיע לביתו של עלי באבא עם ארבעים כדי שמן גדולים. “אשאיר אותן בחצר עד מחר,” אמר בחיוך ערמומי.
אבל מרג’אנה החכמה חשדה. היא הציצה לתוך אחד הכדים — ובכל כד הסתתר שודד חמוש! מרג’אנה לא איבדה את עשתונותיה: היא הרתיחה שמן בסיר גדול, ויצקה שמן רותח לתוך כל כד! השודדים לא יכלו לצאת החוצה.
כשהמנהיג בא לבדוק מה קרה לאנשיו, מרג’אנה זיהתה אותו מיד. בחתונתה, היא רקדה לפניו עם פגיון בידה — ובשנייה הנכונה, בתנועה אחת אמיצה, הצילה את עלי באבא ואת כל בני הבית!
עלי באבא הודה למרג’אנה בכל לבו, שחרר אותה מעבדות, והיא התחתנה עם בנו. הם חיו בעושר ובאושר — כי עושר אמיתי הוא לא זהב, אלא חוכמה, טוב לב ואומץ.