תאריכים בגימטריה
בלוח העברי שנים נכתבות באותיות: תש״ח, תשפ״ו, תשפ״ה. מאחורי כל צירוף כזה עומד חישוב גימטריה פשוט. הנה איך זה עובד, עם דוגמאות מההיסטוריה ומהשנה הנוכחית.
איך כותבים שנה
הכלל הבסיסי: משמיטים את ספרת האלפים וכותבים רק את שלוש הספרות האחרונות באותיות עבריות. השנה 5786 הופכת ל-786, ואת 786 כותבים תשפ״ו: ת=400, ש=300, פ=80, ו=6, וביחד 400+300+80+6=786. הגרשיים בין האותיות מסמנים שמדובר במספר.
השמטת האלפים היא מוסכמה מעשית, לא עניין מיסטי: ספרת ה-5 של שנות ה-5700 קבועה וידועה, אז פשוט לא כותבים אותה. זה דומה לכתיבת 25 במקום 2025 בלועזית. כשעוברים לספרה אחרת, הכתיב יתעדכן בהתאם.
דוגמאות מההיסטוריה
תש״ח היא אולי השנה המפורסמת ביותר: ת=400, ש=300, ח=8, וביחד 400+300+8=708, כלומר שנת 5708, שנת הקמת מדינת ישראל (1948). כל ישראלי מכיר את הצירוף הזה, גם בלי לדעת שהוא גימטריה.
דוגמה נוספת: תשפ״ה היא 785, כי ת=400, ש=300, פ=80, ה=5, וביחד 400+300+80+5=785, כלומר שנת 5785. ההבדל בין תשפ״ה לתשפ״ו הוא אות אחת, ה מול ו, בדיוק כמו ההבדל בין 785 ל-786.
גילאים ותאריכים אישיים
אותו עיקרון עובד גם על גילאים: גיל 40 נכתב מ, גיל 18 נכתב חי (ח=8, י=10), וגיל 13, גיל בר המצווה, נכתב יג (י=10, ג=3). בכתובות, הזמנות ואירועים משפחתיים נהוג להשתמש בכתיב הזה כמחווה מסורתית.
גם תאריכים מלאים משלבים גימטריה: ט״ו בשבט הוא היום ה-15, כי ט=9 ו-ו=6 וביחד 15, ו-י״ז בתמוז הוא היום ה-17, כי י=10 ו-ז=7 וביחד 17. כך הגימטריה שזורה בחיי היומיום של לוח השנה העברי.